ישנם שמות שמחזירים אותך מיד לתקופה אחרת, לצליל אחר ולתל אביב אחרת. DXM הוא בדיוק אחד מהם. מי שהסתובב בשולי הסצנה האלטרנטיבית של העיר בשנות השמונים עשוי לזכור את השם הזה היטב, גם אם הוא מעולם לא התקרב למצעד פזמונים או לשידור יומיומי ברדיו. DXM חיה ופעלה במקום אחר לגמרי – אפל, ניסיוני, אלקטרוני ותעשייתי, כזה שבו לא תמיד היה ברור היכן נגמר כלי הנגינה ומתחיל הרעש.
ועכשיו, יותר משלושה עשורים אחרי Grin, שסגר פרק משמעותי במסע של הלהקה, DXM שוב תופסת מקום בכותרות. בסוף השבוע העלו חברי הלהקה הודעה קצרה לעמודי הפייסבוק והאינסטגרם הרשמיים. בלי טקס, בלי הודעת יחסי ציבור מנופחת ובלי יותר מדי מילים: "יש ל-DXM אלבום חדש". שמו של האלבום הוא Wondering, ותאריך היציאה נקבע ל-12 באוקטובר 2026. פרטים נוספים טרם נחשפו, אבל עצם ההכרזה מספיקה כדי לפתוח מחדש פרק מסקרן בתולדות האלטרנטיב הישראלי.
הכל התחיל באמצע האייטיז
DXM, ראשי התיבות של Deus Ex Machina, החלה את דרכה בשנת 1984. את DXM הקימו יריב אלטר, רונן הופמן, דורון סולומונס ושמוליק ברקוביץ'. בהמשך הצטרפו אליהם מוזיקאים נוספים, ובהם קרני פוסטל, אייל דורון ואורי קפלן, שהרחיבו את הצליל ואת גבולות ההרכב.
אלה היו שנים שבהן הסצנה האלטרנטיבית המקומית חיפשה לעצמה שפה חדשה. לא רק רוק אחר, אלא מוזיקה שניסתה לערער על עצם המבנה המוכר של שיר, כלי נגינה והופעה. DXM נכנסה בדיוק אל המקום הזה. מתכות, מנועים, מקדחות, טלפונים, מייבשי שיער וקולות מן הסביבה הפכו לחלק מארגז הכלים. הצליל היה מחוספס, קודר ולעיתים קיצוני, אבל בעיקר סקרן. הלהקה לא ביקשה לייפות את הרעש, אלא להפוך אותו לחומר גלם.
בשלב מסוים הם הגדירו את מה שעשו כ-Industrial Dead Music. ההגדרה הזאת אולי נשמעת היום כמעט כמו סיסמה מעוצבת, אבל באמצע שנות השמונים בישראל היא תיארה משהו אמיתי מאוד. זו הייתה מוזיקה שבאה מהשוליים ולא ביקשה רשות להיכנס למרכז.
הקסטות שהפכו למסמך תקופתי
הסיפור של DXM הוא גם סיפורה של תרבות הקסטות. לפני סטרימינג, לפני Bandcamp וספוטיפיי ולפני האפשרות לשחרר אלבום לעולם בלחיצת כפתור, מוזיקה אלטרנטיבית עברה מיד ליד. קלטת אחת הגיעה לעוד מאזין, אחר כך לעוד אחד, ולעיתים הדרך אל החומר הייתה חלק מהחוויה עצמה.
בשנת 1985 יצאה R.I.P., ובה 18 קטעים. כבר שם אפשר לשמוע את היסודות שעליהם נבנה העולם של DXM. אחריה הגיעה We Knew, ובה שני קטעים בלבד, אבל גם היא תפסה מקום משמעותי בהתפתחות הצליל. בשנת 1986 יצאה Faceless, אחת ההקלטות המרכזיות של התקופה המוקדמת, ובה כבר מורגש מעבר לעולם רחב ומורכב יותר.
בשנת 1988 הגיעו SAD ו-The Down, ובשנה שלאחר מכן הופיעה Naive, שתיעדה צד נוסף של ההרכב. באותה תקופה הקליטה DXM גם שני שירים לטקסטים של המשורר אלי הירש. כך, כמעט בלי להכריז על כך, נוצר קטלוג קטן אך עשיר שהלך והתרחק מהאינדסטריאל הטהור וחיפש עוד ועוד אפשרויות.
חלק מהקסטות האלה יצאו בכמויות זעירות. עשרות או מאות עותקים בלבד הסתובבו אז בין מאזינים וחנויות. עם השנים הן הפכו לפריטי אספנות, אבל לא רק. הן הפכו גם למסמך תקופתי של סצנה שלא השאירה אחריה הרבה תיעוד ממוסד.
כשהארכיון חזר לחיים
אחד הדברים המעניינים שקרו ל-DXM דווקא שנים לאחר מכן הוא החזרה של החומרים אל הרשת. חלק מהקסטות הישנות צצו מחדש בארכיונים עצמאיים, ביוטיוב ובתחנות רדיו מחוץ לישראל. מוזיקה שפעם היה קשה מאוד להשיג הפכה לפתע נגישה לכל מי שמוכן לחפש.
Faceless, למשל, קיים כיום בהאזנה מלאה ברשת. גם חומרים מתוך R.I.P., SAD, The Down ו-Naive חזרו להסתובב בארכיוני מוזיקה עצמאיים. תחנת NTS הבריטית שילבה לאורך השנים קטעים של DXM בתוכניות שעסקו באינדסטריאל, אלקטרוניקה ניסיונית ומוזיקה מחתרתית.
יש בזה משהו כמעט יפה. להקה שפעלה מלכתחילה מחוץ למיינסטרים המקומי מצאה לעצמה קהל מחודש דווקא דרך ארכיונים גלובליים. הזמן לא הפך את החומרים האלה לפחות מוזרים. אולי להפך. הוא רק נתן להם הקשר חדש.
מ-Faceless אל Grin
ככל שהשנים עברו, DXM לא נשארה בתוך מסגרת אחת. האינדסטריאל הקשוח פגש בהמשך רוק, אמביינט, אלקטרוניקה וגם ג'אז. כניסתם של מוזיקאים נוספים הרחיבה את השפה, וההרכב התרחק בהדרגה מהמקום שבו התחיל.
ב-1993 DXM לקחה את כל מה שפיתחה לאורך שנות המחתרת וריכזה אותו באלבום Grin. ההרכב הרחיב את הצליל, העמיק את ההפקה וחיבר בין האינדסטריאל של השנים הראשונות לבין רוק, אלקטרוניקה וגוונים נוספים. גם כשהמוזיקה הפכה מגובשת ונגישה יותר, DXM המשיכה לחפש, לפרק ולבנות מחדש את השפה שלה.
לאחר Grin פעילות הלהקה דעכה, ועם השנים DXM הפכה לשם שנישא בעיקר בזיכרון של מי שהיו שם. יריב אלטר, שהיה מזוהה מאוד עם ההרכב וגם עיצב את עטיפות הקסטות, הלך לעולמו בשנת 2007. עבור רבים, נדמה היה אז שהפרק הזה נסגר.
אבל המוזיקה המשיכה להסתובב.
Grin חזר דרך שירותי הסטרימינג, Faceless מצא חיים חדשים ברשת, וחומרים ישנים יותר חזרו לצוף אצל אספנים, ארכיונאים ושדרנים. לאט לאט התברר שהסיפור של DXM לא באמת נעלם. הוא פשוט חיכה.
Wondering – הפרק החדש
למעשה, DXM התחילה להשמיע סימני חיים עוד לפני ההכרזה על האלבום החדש. במהלך 2026 כבר צצו ברשת הקלטות שמחברות בין העבר של ההרכב לבין הפעילות הנוכחית. בעמוד ה-SoundCloud של רונן הופמן אפשר למצוא לצד חומרי DXM מן השנים הקודמות גם רצועות חדשות יותר, ובסוף אוגוסט הופיע גם הקטע "impulse".
ההכרזה האחרונה כבר מחברת את כל הנקודות. DXM לא מסתפקת בהבלחות מהארכיון או ברצועה בודדת. הלהקה חוזרת עם אלבום חדש ושמו Wondering.
תאריך היציאה נקבע ל-12 באוקטובר 2026.
בשלב הזה חברי DXM עדיין שומרים לעצמם את רוב הפרטים על Wondering. הם עוד לא הציגו את רשימת המשתתפים המלאה, וגם טרם שחררו את רוב שירי האלבום. דווקא הטעימות שכבר צצו ברשת מספיקות כדי לעורר את הסקרנות. עכשיו נשאר לגלות איך DXM נשמעת ב-2026, מה היא לוקחת איתה מהאינדסטריאל של האייטיז, אילו שכבות חדשות נוספו בדרך ואיך הרכב שצמח מתוך קסטות, מועדונים קטנים והפצה מחתרתית מתנהל בעולם של סטרימינג והאזנה מיידית.
מי שרוצה לעקוב אחרי החיבור הזה בין העבר להווה יכול להתחיל דווקא בעמוד ה-SoundCloud של רונן הופמן. שם נפגשים חומרי DXM הוותיקים עם סימנים לפעילות העכשווית, רגע לפני ש-Wondering יוצא במלואו.
ומכאן הדרך כמעט מתבקשת: לחזור ל-R.I.P., לעבור דרך Faceless, להגיע ל-Grin, ואז להמשיך אל החומר החדש.
ההיסטוריה כבר נמצאת ברשת. עכשיו נשאר לשמוע מה DXM עושה איתה ב-2026.
ממתק לדרך – תיעוד ממופע במועדון זמן אמיתי 1989
