שלושים ומשהו שנים עברו, אבל המילה "למה" עדיין מסתובבת אצל אייל אבן צור. פעם היא הגיעה עם להקת נעליים. אז הוא שאל למה זה צריך להיות ככה. עכשיו הוא חוזר אל אותה שאלה מזווית אחרת לגמרי. בשיר החדש, "למה תמיד", השאלה כבר איננה רק על העולם. הפעם היא מופנית גם פנימה.
אבן צור כתב והלחין את השיר החדש. את ההפקה המוזיקלית יצר יחד עם שלומי ברכה. השיר מגיע שנתיים אחרי ה־EP האחרון שלו.
המוח ממשיך לרוץ
"למה תמיד" נפתח כמעט בלי הקדמות. אבן צור חוזר שוב ושוב על אותה שאלה. מיד אחריה מגיעה גם הטראומה. מכאן מתחיל מסע קצר בתוך ראש שלא מצליח לעצור. הטקסט נע בין מחשבות, זיכרונות ורגעים יומיומיים. חברים מגיעים מחו״ל ומנסים להבין מה קורה כאן. גם הוא כבר לא בטוח שיש תשובה טובה. בשלב מסוים הוא אפילו מוותר על תיקון העולם.
דווקא כאן השיר מתחיל לעבוד בצורה מעניינת. הטראומה לא מקבלת נאום גדול או הצהרה דרמטית. היא פשוט נמצאת שם, בתוך החיים. המוח רץ, הרחוב ממשיך, וקורקינט כמעט מעיף אותו. אבן צור לוקח את הרעש הזה אל תוך גרוב קצבי. הרוק פוגש נגיעות ראפ ושומר על תנועה. הקצב כמעט מסרב לתת למחשבות להשתלט. לפי הקומוניקט, זאת בדיוק נקודת המוצא של השיר.
לא כל למה צריך תשובה
באמצע השיר מגיעה אולי השאלה החשובה ביותר. האם הוא זה שמסתבך, או שהעולם פשוט עקום. זו שאלה קטנה שמחזיקה הרבה מאוד מהשיר. אבן צור לא מנסה להגיש לנו פתרון מסודר. למעשה, לקראת הסיום הוא אומר זאת כמעט במפורש. הוא כבר לא מחפש תשובות. הוא מבקש מקום להניח בו את הראש. חוף, חושך וקצת שקט הופכים פתאום ליעד. אחרי כל השאלות, זאת אולי התשובה האפשרית היחידה.
גם אבן צור עצמו מתאר את השיר כך. לדבריו, הוא נולד מהרצון להפסיק לשאול למה. הוא רוצה להזכיר לעצמו שגם בתוך הטירוף יש טוב. ואז מגיעה הקריאה "בואו נרים". לכאורה, מדובר בקריאת מסיבה פשוטה. בפועל, היא נשמעת כמו החלטה להמשיך ללכת. לא פתרנו כלום, אבל ממשיכים.
שלומי ברכה ואיציק פצצתי נכנסים לתמונה
החיבור עם שלומי ברכה מעניק לשיר שכבת רוק מוכרת. אבן צור וברכה חולקים יחד את עבודת ההפקה המוזיקלית. עומר מור, איציק פצצתי, נכנס לתמונה בשלב המיקס. אבן צור מספר שהוא אוהב שיתופי פעולה. הפעם הוא מצא אצל מור את הווייב שחיפש.
התוצאה שומרת על חספוס, אבל אינה נשענת על נוסטלגיה. "למה תמיד" נשמע כמו שיר של עכשיו. גם החרדה, גם הקצב וגם הבלבול שייכים להווה.
חוזר אל הילד שהיה
הקליפ מוסיף לסיפור שכבה אחרת לגמרי. אבן צור יצר אותו בעצמו ושילב בו כלי AI. הוא השתמש גם בצילומים של מאור כהן. באמצעות הדימויים הוא חוזר אל הילד שהיה. משם הדרך ממשיכה אל אולפן הילדות שלו. באותו מקום הקליטו להקות השכונה את החומרים הראשונים.
עבור אבן צור זהו הרבה יותר ממשחק חזותי. לדבריו, אותו אולפן עיצב חלק משמעותי מזהותו. כך נוצר חיבור יפה בין עבר להווה. הילד מופיע שוב, אבל האיש כבר מגיע עם מטען אחר. גם הטכנולוגיה החדשה משמשת כאן דווקא לחזרה אל הזיכרון.
האיש שמאחורי הצליל
אייל אבן צור מעולם לא הסתפק רק בקדמת הבמה. רבים זוכרים אותו כסולן להקת נעליים. הלהקה סיפקה לרוק המקומי כמה שירים שנשארו בזיכרון. לצד הבמה הוא בנה קריירה ארוכה כאיש סאונד. הוא גם עסק בהפקה מוזיקלית במשך השנים. בין השמות שמופיעים ברזומה נמצאים פורטיס ומוניקה סקס. גם איפה הילד ואלישע בנאי נמצאים שם.
הידע הזה נשמע גם ב"למה תמיד". אבן צור יודע כיצד להחזיק שיר בלי להעמיס עליו. הוא משאיר מספיק מקום למילים ולגרוב. בסופו של דבר, נדמה שאייל אבן צור עדיין שואל למה. רק שהשאלה השתנתה יחד איתו. פעם היא ביקשה להבין למה הדברים נראים כך. היום היא כבר בודקת כיצד ממשיכים מכאן.
והתשובה שלו די פשוטה. מרימים. וממשיכים ללכת הלאה.

