יום שני, נובמבר 9, 2026

במאה אחוז: THE MOTHERS יוצאות לדרך

שרון רוטר, נעה ג׳ינו ושירי הדר משיקות את „100%”, סינגל ראשון מתוך אלבום שבדרך. שלושה קולות נשיים נפגשים בין אמונה, רטרו אינדי וחיפוש אחר הנוכחות שמסתתרת בתוך היומיום.

שלושה קולות מתחברים

החיבור בין שרון רוטר, נעה ג׳ינו ושירי הדר מוליד את THE MOTHERS. זהו הרכב נשי חדש, שמגיע עם ניסיון מצטבר של שלושה עשורי יצירה. כל אחת מביאה עמה עולם מוזיקלי אחר, אך המפגש ביניהן נשמע טבעי. הקולות משתלבים בתוך שיר שאינו מכריע בין פופ, אינדי ותפילה. הוא אוסף את המרכיבים הללו ומניח אותם יחד, בעדינות ובחיוך.

נעה ג׳ינו מוכרת כחלק מצמד Moka, ואילו שירי הדר מגיעה מלהקת איזבו. שרון רוטר מביאה עמה מסלול שנולד בסצנת הרוק הישראלית. שלושתן מכסות יחד, כהגדרתן המשועשעת, מאה אחוז מהמנעד הישראלי. מאחורי הבדיחה מסתתרת אמת מוזיקלית. ההרכב מחבר בין תל אביביות, אמונה, רוק, נשיות וניסיון חיים.

מהניצוץ אל ההתחלה החדשה

שרון רוטר נכנסה לתודעה מתוך סביבת הרוק הישראלי של שנות התשעים. בתחילת דרכה היא ליוותה את ברי סחרוף והשתתפה בביצוע „הניצוץ”. בהמשך יצאה אל קדמת הבמה עם אלבום בכורה ועם „ארוץ אליך”. השיר הפך לאחד הרגעים המזוהים עמה והציג קול רך, אינטימי ומרחף.

עם השנים פנתה רוטר אל עולם אמוני ואישי יותר. עם זאת, היא לא נפרדה מהשורשים המוזיקליים שמהם צמחה. כעת היא אינה ניצבת לבדה במרכז, אלא נטמעת בתוך שלישיית קולות. הבחירה הזאת הופכת את החזרה שלה למעניינת במיוחד. היא אינה מבקשת לשחזר את העבר, אלא להכניס אותו אל יצירה משותפת חדשה.

בין המרפסת לריבונו של עולם

„100%” נכתב והולחן בידי נעה ג׳ינו. הטקסט מתחיל בקרני השמש וממשיך אל העציצים שבמרפסת. בתוך התמונות הביתיות הללו מופנית השאלה הגדולה אל ריבונו של עולם. איפה הוא מסתתר, ואיך אפשר לחוש בנוכחותו כאשר איננו רואים אותו.

הפזמון משיב באנגלית שהנוכחות מלאה, גם כשהעיניים מתקשות לזהותה. הכתיבה של ג׳ינו אינה מחפשת מילים גבוהות או הצהרות גדולות. היא מכניסה את האמונה אל הבוקר, אל המרפסת ואל השכחה האנושית. העציצים חיים את הנוכחות האלוהית, אבל האדם שקם בבוקר כבר שכח אותה.

הפער הזה מעניק לשיר את כוחו. הוא עוסק בחיפוש רוחני, אך נשאר קרוב מאוד לאדמה. אין כאן דרשה או ניסיון לשכנע. השיר מבקש להאיר רגע מוכר, שבו הנוכחות נמצאת בכל מקום, ואנחנו חולפים על פניה בלי להבחין.

רטרו אינדי עם קולות חלומיים

שירי הדר ורן שם טוב אחראים לעיבוד ולהפקה המוזיקלית. שניהם גם מנגנים בשיר, והדר מצטרפת לרוטר ולג׳ינו בשירה. ההפקה נעה באזור רטרו אינדי רך, עם מעטפת חלומית שמותירה מקום לכל קול. היא אינה מכבידה על המילים ואינה הופכת את השיר להמנון. במקום זאת, היא מעניקה לו תחושה של רגע פרטי שהפך לשיחה משותפת.

הקומוניקט מציג את השיר כמתכון שנרקח במשך שלושה עשורי יצירה. לתוך התערובת נכנסים המילים והלחן של ג׳ינו, הפזמון של רוטר והנוסטלגיה של הדר. מעל הכול מתווספת השאלה „איפה אתה מסתתר”, שמקבלת תשובה ברורה: מאה אחוז.

הקליפ ממשיך את הרוח הביתית של השיר וממקם את החיפוש בעולם יומיומי. טל שוחט ביים וערך אותו, וגם השתתף בצילום. לצדו צילמו אלי שם טוב ואורי הדר מורט. בקליפ משתתפים מאור אורן שוחט, נרי אדיר, באצ׳י וגלי.

אלבום כבר נמצא בדרך

„100%” הוא הסינגל הראשון מתוך אלבום שבדרך, בהפצת נענע דיסק. הוא מציג הרכב חדש, אך אינו נשמע כמו התחלה חסרת עבר. להפך, זהו מפגש בין שלוש נשים שכבר עברו דרך ארוכה. כעת הן מרכזות את הניסיון, הקולות והאמונה בתוך יצירה משותפת.

התוצאה אינה רק שיר אמוני ואינה רק שיר פופ. יש כאן תפילה שאפשר לזמזם, שאלה שאפשר לרקוד איתה ותשובה שמגיעה מתוך המטבח. לפעמים ריבונו של עולם מסתתר בין קרני השמש לעציצים. לפעמים צריך שלושה קולות כדי להזכיר שהוא נמצא שם במאה אחוז.

מילה של שרון

כך שרון רוטר עם יציאת השיר – "יש לי להקה חדשה והוצאנו שיר חדש שהוא 100% כיף בגארנטי. ככה ממתק לקיץ לתופף על ההגה עם פול מזגן ופול ווליום. מי ששמע הרוויח ותהיו טובים עם השיתופים והלייקים ותעקבו אחרי הדף שלנו לעוד טוב שיבוא"

מילה של נועה

כך נועה עם יציאת השיר – "כשישבתי במרפסת, עם סיגריה של בוקר (היום אני לא!!) והעשן צובע את הקרניים של השמש. ובא לי לכתוב את זה. אני נכנסת לקחת דף ועפרון (ככה אני אוהבת גם היום) וכותבת על האירוע הזה- על החיים שמתנהלים להם כאילו אין בימאי. וככה נולד שיר. שרון ושירי אהבו את השיר והביאו את הקסם שלהם. וזו היצירה המשותפת שלנו."

הכי חדשים

אביגייל רוז נזכרת כמה יופי יש בה

היכרות ישנה, פרק חדש עם אביגייל רוז אני הולך לא מעט שנים אחורה. פגשתי אותה לראשונה בפברואר 2011,...

משינה, הדובים והחשק שלא נגמר

הדובים כבר לא לבד יש להקות שמגיעות לגיל ארבעים ומתחילות בעיקר להתרפק על העבר. ויש את משינה. חמישה...

בריגדת הנייר: המילים שסירבו למות

עולם שלם בשפה אחת נסו לדמיין את רחובות וילנה לפני כמעט מאה שנה. בתי קפה הומים, חנויות ספרים,...

יהלי שניידר והתספורת: דור חדש של גיטרות

מהתיכון אל הבמה, ובדרך אלבום בכורה יש משהו מרענן בהרכב צעיר שבוחר להעמיד את הגיטרות במרכז העניינים. בלי...

רונה קינן: שלושה ימים וחדר, עולם שלם של רגשות

כשהמילים פוגשות את הפצעים יש אלבומים שמבקשים ללוות אותנו בדרך, ויש כאלה שמזמינים אותנו לעצור ולהקשיב. האלבום החדש...

הג'אז חוזר לנמל יפו, הפעם אל תוך החורף

משהו טוב מתרחש בשנים האחרונות בנמל יפו. לצד פעילותו השוטפת של מועדון בארבי, נמל יפו ממשיך להצמיח יוזמות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...

מבלוז לבאך: הצלילים חוזרים לנמל יפו

מה מחכה לנו בבית המכולות בנמל יפו? אחרי סדרת ההופעות המתוכננת של "Blues & Booz" שתחל השבוע,...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...