יום שלישי, ספטמבר 8, 2026

זיו בראשי – לזכור ולאהוב

זיו בראשי הופכת כאוס לאלבום מרחף, בין מלחמה, זוגיות וזיכרון נולדת יצירה אישית שמסרבת לוותר על הטוב

לפני כמעט שש שנים פגשנו כאן את זיו בראשי עם "שמש גדולה". אותו שיר הציג פופ מתוק, מהפנט ומודע היטב לכוחו. שנה אחר כך הגיע "יש המון" והרחיב את התמונה המוזיקלית. שם התחברו פולק פסיכדלי, אלקטרוניקה, היפ הופ וחיפוש פנימי. ביוני האחרון חזרנו אליה דרך "מונה ליזה", שיר אהבה אינטימי. עכשיו מגיע "לזכור לאהוב" ומחבר את סימני הדרך לאלבום שלם.

זיו בראשי אינה נוחתת פתאום בתוך עולם ההפקה העצמאית. היא בנתה אותו מגיל צעיר, בסבלנות ובבחירות אמיצות. בגיל שלוש עשרה התחילה ליצור מוזיקה. בגיל שש עשרה עזבה את התיכון ופנתה ללימודים ברימון. כיום היא כותבת, מלחינה, מפיקה, ממקססת ומבצעת בעצמה. כל התפקידים הללו נשמעים היטב באלבום החדש.

אלבום שמתחיל בבית

בראשי יצרה את האלבום במהלך שלוש שנים מטלטלות. המלחמה חדרה לזוגיות, הציפה פחדים והעמידה את הבית מול שברים. במקום לתעד חולשה, היא זיהתה בתוך השירים כוח ועקשנות. האהבה כאן אינה קישוט, והיא גם אינה פתרון קסם. היא הופכת להחלטה יומיומית מול מציאות שמערערת הכל. משם מגיע גם שמו של האלבום.

לתוך ההפקה הכניסה בראשי שריקות של אביה. היא שילבה גם את קול בעלה מיום חתונתם. ציוצי ציפורים מהירקון הצטרפו אל הזיכרונות המשפחתיים. הפרטים הללו אינם גימיק, אלא חומר גלם רגשי. הם מעניקים לאלבום תחושה ביתית, כמעט תיעודית. אולם הבית הזה נפתח כל הזמן אל הרחוב הישראלי.

אהבה בלי מסכות

במרכז האלבום ניצבת זוגיות שנאבקת להישאר חיה. בראשי אינה מתארת אותה כאגדה מסודרת. היא מכניסה לתוכה שתיקות, תשוקה, עלבון, הומור ופחד. ב"תשיב 2" היא דורשת תשובה כמעט טכנית. מאחורי הבחירה המספרית מסתתרת חרדת נטישה מוכרת. השנינות מחייכת, אך הכאב נשאר גלוי.

"כתר" משנה את תנוחת הגוף ואת יחסי הכוחות. המספרת נזכרת בערכה, גם כשהכתר נשבר. היא אינה מתחננת לחזרה בכל מחיר. היא דורשת נוכחות ראויה, יציבה ומכבדת.

ב"לא סוד" מתרחשת תנועה אחרת. שם היא מזהה שהפצע אינו שייך רק לאדם שמולה. הגילוי הזה מעניק לאלבום כנות שאינה מתחנפת. האהבה נשארת גדולה, אך היא כבר אינה מסתירה את הסדקים.

המלחמה נכנסת לחדר

שיר הנושא מרחיב את המבט מהזוגיות אל החברה. העשן ממלא את האוויר, האביב נעלם והעולם מתחמם. ימי הזיכרון ממשיכים להגיע, גם כשהאדם שוכח לאהוב. בראשי אינה נואמת ואינה מחלקת ציונים. היא מציבה מול האסון הבטחה פשוטה. לזכור לאהוב, גם ביום קשה.

"להתחתן במלחמה" לוקח את המתח צעד נוסף. טילים נופלים, אנשים בורחים, ואהבה מבקשת טקס. השיר מחבר יונה, פצצה, שמלה, תה ועוגה. החיבור הזה ישראלי מאוד, מצחיק ומפחיד באותה נשימה.

החתונה אינה בריחה מהמציאות. היא הכרזה עיקשת על המשך החיים. בראשי מבקשת בית, בזמן שהאדמה מאבדת יציבות. אפילו כוס תה מקבלת לפתע משמעות קיומית. השגרה הקטנה הופכת לחלום הגדול ביותר.

בין מרחק לקרבה

"נצח" נוגע בגעגוע שנולד מתוך מרחק. היעדרו של האהוב מרגיש כאיבר שחסר בגוף. המרחק דווקא חושף את עומק החיבור. בראשי אינה מסתפקת ברומנטיקה מתוקה. היא מחפשת את נקודת המפגש בין גוף לנשמה.

גם "מונה ליזה" חוזר אל שאלת ההתבוננות באדם האהוב. כבר בסינגל זיהינו שם אינטימיות, איפוק ושפה ציורית. בתוך האלבום מקבל השיר תפקיד נוסף. הוא מעניק רגע של שקט בין סערות רגשיות.

הציור מבטיח נצח, אך הלב בחול נעלם במהירות. הגאות והשפל מוחקים סימנים, בדיוק כמו הזמן. בראשי מוצאת יופי גם בתוך הידיעה הזאת. היא אינה נאחזת באשליה של יציבות מוחלטת.

הצליל שמחזיק את השבר

המילים מספרות סיפור ברור, אך הצליל בונה עולם נוסף. בראשי מערבבת סינתיסייזרים, סמפלים, לופים וביטים אלקטרוניים מחוספסים. מעליהם מרחפת שכבה רכה, חלומית ולעיתים שוגייזית. הקול שלה אינו נאבק בהפקה. הוא צף בתוכה, נסוג וחוזר בהתאם לתנועה הרגשית.

השליטה המלאה מאפשרת לכל פרט לשרת את אותו עולם. בראשי כתבה והלחינה את כל שירי האלבום. היא גם הפיקה, מיקססה וביצעה את המאסטרינג. לכן הצליל מרגיש אחיד, גם כשהשירים משנים מצב רוח.

בעבר שמענו אצלה פופ מתקתק, פולק פסיכדלי ואווירת לואו פיי. הפעם היא אוספת את המרכיבים לשפה מגובשת יותר. העברית יושבת טבעית על הצליל, בלי מאמץ ובלי תחפושת. השירים אינם מחפשים פזמון ענק בכל מחיר. הם מבקשים להיכנס לאט ולהישאר אחרי ההאזנה.

הסיום משאיר את הדלת פתוחה

"אם הכל עובר" מסיים את האלבום בלי פתרון חגיגי. המספרת מבקשת להרגיש שהיא דבר בין הדברים. היא נאחזת בנשיקות, שקיעות, מגע ורגעים משותפים. בראשי משאירה את שאלת הקיום פתוחה. האהבה אינה מבטיחה נצח, אך מעניקה משמעות לזמן.

זהו סיום צנוע, מדויק וחכם. האלבום אינו מבטיח שהשברים יתאחו לחלוטין. הוא גם אינו מנסה למחוק את הפחד. בראשי פשוט מחליטה להמשיך להרגיש. בתוך התקופה הנוכחית, זאת החלטה אמיצה במיוחד.

מילה

"לזכור לאהוב" אינו אלבום שמבקש לייפות את התקופה. הוא מביט בפחד, בשבר ובכאוס בלי להסיט מבט. בראשי אינה נותנת למלחמה את המילה האחרונה. היא משיבה לה ביצירה, בזיכרון ובבחירה באהבה.

זהו אלבום אישי מאוד, אך הוא אינו נשאר פרטי. החוויה המקומית זורמת דרכו בלי סיסמאות ובלי נאומים. בתוך החושך, זיו בראשי מדליקה אור קטן ועצמאי. לפעמים אור כזה מספק סיבה טובה להישאר.

זיו בראשי תשיק את האלבום בהופעת להקה חגיגית. המופע יתקיים בתאריך 24 בספטמבר, במועדון המרץ 2 בתל אביב.

הכי חדשים

שנה אחרי המופע הקודם: אזיליה בנקס חוזרת לאמפי תל אביב

שנה בלבד חלפה מאז אזיליה בנקס הרעידה את אמפי תל אביב. כעת היא כבר מסמנת את המפגש...

אופק אדנק פותח את הבית ואת הפצעים

אחרי סדרת להיטים שכבשה את המדינה, אופק אדנק ממשיך קדימה. הבוקר הוא משחרר את ״נתתי לך בית״,...

אלדד ציטרין תופס, משחרר ובונה הכול מחדש

ישנם מוזיקאים שמקליטים שיר באולפן, ואז משחזרים אותו על הבמה. אלדד ציטרין מעדיף להפוך את הסדר. הוא...

25 מיליון שקלים: מרכז תרבות אניס ביפו מתחדש

מרכז תרבות אניס משמש במשך שנים עוגן תרבותי לתושבי יפו. מגיעים אליו כדי לצפות בסרט, בהצגה או...

עלמה גוב היא האמנית פורצת הדרך של א.מ.י לשנת 2026

יש אמנים שמלווים אותנו במשך עונה אחת, ויש כאלה שהופכים לחלק מסיפור חיינו. בדצמבר הקרוב יוקיר איגוד...

קיפוד הזהב 2026: אלו הצגות הפרינג׳ שעלו לגמר

תיאטרון הפרינג׳ פועל הרחק מהמנגנונים הגדולים ומהתקציבים הנדיבים. דווקא מתוך המגבלות הללו צומחות לא פעם היצירות המסקרנות,...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא