אמש נערכה הפרמיירה החגיגית של "מיקה שלי", המחזמר הישראלי החדש המבוסס על שיריו של יאיר רוזנבלום. כבר עם עליית המסך הורגש כי אין מדובר בעוד מחזמר נוסטלגי. גדי ענבר כתב מחזה המחבר בין סיפור אהבה אישי לבין אחת התקופות המשמעותיות בתולדות המדינה. צדי צרפתי עטף את הסיפור בבימוי בטוח, רגיש ומדויק. התוצאה היא הפקה גדולה, מרגשת ומוקפדת, המצליחה לחבר בין זיכרון אישי לזיכרון הלאומי.
סיפור אהבה על רקע ישראל המשתנה
עלילת המחזמר מתרחשת בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. מיקה ניצבת במרכז העלילה. היא מסיימת את לימודיה וניצבת מול החיים הבוגרים. היא מתלבטת בין גידי, אהבת נעוריה החוזר מן המלחמה כשהוא פצוע בנפשו, לבין ארי, חבר ילדות המוצא משמעות חדשה באמונה. סביבם מתבגרת חבורה של צעירים המבקשת ליהנות מן החיים, בדיוק כאשר המדינה משנה את פניה.
ענבר מצליח לספר סיפור ישראלי אמיתי. הוא אינו מסתפק ברומנטיקה. הוא מתאר את השינוי שעברה החברה הישראלית. מן הביטחון העצמי שלאחר מלחמת ששת הימים ועד ההתפכחות הכואבת של מלחמת יום הכיפורים. הכול זורם בטבעיות. הכול מרגיש אמין.
המחזמר שהחזיר אותי לילדות
העלילה החזירה אותי אל בוקר יום שני, חמישה ביוני 1967. הייתי אז תלמיד כיתה ג'. כמה ימים קודם לכן שלחו אותנו מבית הספר הביתה. הכוננות הורגשה בכל מקום.
יחד עם השכנים חפרנו שוחות במגרשים הסמוכים. מילאנו שקי חול. צבעו את פנסי המכוניות. הדביקו ניירות על החלונות. בלילות ירדנו למקלט של הבניין. ישבנו שם עם השכנות ועם ילדי הבניין. עבור ילד קטן זאת הייתה המלחמה הראשונה. פחד וסקרנות התערבבו זה בזה.
שש שנים חלפו. יום הכיפורים של 1973 תפס אותנו בחוף גורדון בתל אביב. היינו במים. ניסינו לתפוס עוד גל. לפתע נשמעה האזעקה. החוף התרוקן בתוך דקות. המתפללים יצאו מבתי הכנסת. אחרים קמו משולחנות הקלפים. כולם מיהרו הביתה. רבים המשיכו מיד אל יחידות המילואים. תחושת הביטחון הגדולה של 1967 נעלמה באחת. במקומה הגיעה התדהמה.
זו בדיוק התחושה שגדי ענבר מצליח להעביר אל הבמה. הוא מוביל את הקהל מן הגאווה הלאומית, דרך רוח התקופה, המוזיקה, ילדי הפרחים והאופטימיות הגדולה, ועד השבר שהותירה מלחמת יום הכיפורים. זהו הישג דרמטי מרשים, משום שהכול נשאר אנושי ואינטימי.
יאיר רוזנבלום עדיין מלווה אותנו
יאיר רוזנבלום הלחין את פס הקול של ישראל. רבים מן השירים שנולדו באותן שנים הפכו כבר בזמן אמת לנכסי צאן ברזל. במחזמר הם מקבלים חיים חדשים. "הבלדה על חדווה ושמוליק", "שיר של יום חולין", "אהוב בסיירת חרוב", "שירו של צנחן", "גשם אחרון" ו"המנגינה היא שקובעת" אינם רק שירים מוכרים. הם מספרים את הסיפור, מניעים את העלילה ומעצימים את הרגש.
משי קלינשטיין היא הלב הפועם של ההפקה
משי קלינשטיין נושאת על כתפיה את מרכז הכובד של המחזמר. היא מגישה דמות רגישה, כנה ומשכנעת. היא שרה בביטחון. היא משחקת באיפוק כאשר נדרש. ברגעי השיא היא פורצת בעוצמה מרשימה. הנוכחות שלה מורגשת בכל סצנה.
לטעמי, קלינשטיין מעניקה כאן את אחת ההופעות הבשלות והמרשימות בקריירה שלה. היא מצליחה לרגש בלי לגלוש למלודרמה. היא הופכת את מיקה לדמות חיה ואמיתית. מבחינתי, היא הכוכבת הבלתי מעורערת של המחזמר.
ראוי לציון גם אמיר אהרוני, המגלם את אלישע. הפציפיסט שמסרב להתגייס, נכלא ובהמשך משנה את דרכו. הדמות מוסיפה רובד חשוב לעלילה וממחישה כי גם בשנים ההן לא כולם חשבו באותו אופן. אהרוני מגיש אותה באמינות ומשתלב היטב במארג הדמויות של המחזמר.
לצדם מעניק גלעד מרחבי משחק משכנע ונוגע ללב. עדי אלון בולט בנוכחות בימתית בטוחה. אוהד שחר מוסיף כוח ורגש. לירון ויגדור משתלב היטב במרקם העלילה. גילת אנקורי מביאה עמה ניסיון בימתי עשיר ומעניקה לדמותה סמכות וחום. מיטל נוטיק ושאר חברי האנסמבל משלימים תמונה בימתית מרשימה. כולם שרים, משחקים ורוקדים ברמה גבוהה ומייצרים תחושת להקה מגובשת.
צדי צרפתי מוכיח שוב מדוע הוא מגדולי במאי מחזות הזמר בישראל
קשה להתעלם מחותמת היד של צדי צרפתי. הניסיון הרב שצבר לאורך עשרות שנות יצירה ניכר כמעט בכל סצנה. כל נמבר מוזיקלי מקבל את המקום הראוי לו. השירה, המשחק והתנועה משתלבים לכדי תמונה בימתית שלמה.
הכוריאוגרפיה של תומר יפרח זורמת בטבעיות. היא מחזקת את הדרמה ומעניקה לכל קטע מוזיקלי חיים משלו. צרפתי יודע מתי להעצים את הרגע. הוא גם יודע מתי לאפשר לרגש להוביל את הסצנה. התוצאה היא מחזמר עשיר, קצבי ומלוטש, שלטעמי ראוי לעמוד לצד ההפקות המוזיקליות הבולטות שעלו בישראל בשנים האחרונות.
השורה התחתונה
יצאתי מן האולם עם שיריו של יאיר רוזנבלום בראש ועם לא מעט זיכרונות בלב. "מיקה שלי" אינו רק מחזמר. הוא מסע בזמן אל שנים שעיצבו את המדינה. הוא מזכיר עד כמה המוזיקה הצליחה לתעד את רוח התקופה טוב יותר מכל ספר היסטוריה.
מי שחווה את אותן שנים ימצא כאן לא מעט רגעים אישיים. מי שנולד שנים אחר כך יגלה כיצד נראתה ישראל של פעם, דרך שירים שעדיין מצליחים לרגש גם היום.
גדי ענבר, צדי צרפתי, צוות היוצרים והקאסט כולו מגישים מחזמר ישראלי עשוי היטב, מרגש ומכבד את מורשתו של יאיר רוזנבלום. מבחינתי, זו אחת ההפקות המוזיקליות הישראליות המרשימות שנראו כאן בתקופה האחרונה.
