רוס "הבוס" פרידמן, הגיטריסט המייסד של Manowar, ממוצא יהודי, שחי ופעל בארצות הברית, הלך לעולמו ב־26 במרץ 2026 והוא בן 72. מותו הגיע זמן קצר בלבד לאחר שחשף כי הוא חולה ב־ALS, מחלה ניוונית קשה שהובילה להידרדרות מהירה במצבו.
הבשורה על מותו פורסמה דרך חשבון האינסטגרם הרשמי שלו, בפוסט מטעם המשפחה, שנוסח בפשטות כואבת. “בצער עמוק אנו מודיעים על פטירתו… גיטריסט אגדי ואב אהוב”, נכתב שם, לצד תודה לקהל על התמיכה בשבועות האחרונים. במקביל, גם הלהקה פרסמה הודעת פרידה קצרה שהדגישה את תרומתו לסאונד ולמורשת של המטאל.
המחלה והסוף המהיר
רק בפברואר האחרון הודיע פרידמן כי אובחן כחולה ALS, לאחר חודשים של תסמינים שכללו חולשה בידיים וברגליים. המחלה, שמוכרת גם כמחלת לו גריג, פוגעת במערכת העצבים ומובילה לאובדן יכולת תנועה, דיבור ונשימה.
במקרה שלו, ההידרדרות הייתה מהירה במיוחד. תוך שבועות ספורים הוא כבר התקשה לנגן, ובסופו של דבר איבד את היכולת להחזיק בגיטרה שהייתה עבורו מרכז החיים.
בפוסט הפרידה נכתב גם כי “המוזיקה הייתה הכול עבורו והגיטרה הייתה נשימת חייו” – משפט שמסכם קריירה שלמה שנקטעה בבת אחת.
תגובות מהרשת ומהלהקה
גם להקת Manowar פרסמה תגובה רשמית, קצרה ומדויקת ברוחה – “בצער רב למדנו על מותו… המוזיקה הייתה חייו והוא הותיר חותם עמוק על המטאל והפאנק. תנחומינו למשפחה ולמעריצים”. במקביל, חברים לדרך והרכבים בהם פעל לאורך השנים שיתפו הודעות פרידה ברשתות החברתיות, עם דגש על האישיות החמה שלו לא פחות מאשר על הנגינה.
האיש שהגדיר את הצליל
פרידמן היה שם ברגעים המכוננים של הלהקה. בתחילת שנות השמונים, יחד עם הבסיסט ג'ו דה מאיו, הוא עיצב את אחד הסאונדים המזוהים ביותר עם המושג “True Metal”. הוא השתתף בשורת אלבומים שהפכו לאבני דרך “Battle Hymns”, “Into Glory Ride”, “Hail to England”, “Sign of the Hammer”, “Fighting the World” ו־“Kings of Metal” – רצף שהגדיר דור שלם של להקות ומאזינים.
זה היה מטאל שלא מתנצל, גדול, דרמטי, עם ריפים שנשמעים כמו הכרזה לקרב
בין פאנק למטאל
עוד לפני Manowar, פרידמן היה ממייסדי The Dictators, מההרכבים החלוציים של הפאנק האמריקאי בשנות השבעים.
המעבר בין הפאנק הגולמי למטאל האפי לא רק שלא בלבל אותו אלא הפך לחלק מהחתימה האישית שלו, גיטריסט שיודע לנגן גם מלוכלך וגם גדול מהחיים. גם אחרי שעזב את Manowar בסוף שנות השמונים, הוא המשיך לפעול, להקליט ולהופיע עם הרכבים שונים ועם ההרכב שנשא את שמו.
גם מעבר למוזיקה
מעבר לגיטרות ולריפים,רוס "הבוס" פרידמן, לא הסתיר גם עמדות. בראיון ל־Times of Israel הוא דיבר בישירות על העלייה באנטישמיות בארצות הברית, כזו שלדבריו כבר מורגשת בבתי ספר, בתקשורת ובפוליטיקה, וטען כי יהודים אמריקאים לא יכולים עוד להניח שמישהו אחר ידאג לביטחונם. מתוך אותה תפיסה הוא הביע תמיכה גלויה בישראל ובהנהגתה, לא חסך ביקורת מדמויות כמו רוג'ר ווטרס, ונזכר בהתרגשות בהופעה בתל אביב לפני כעשור עם The Metal All Stars, בהפקתו של פטריק לוסינסקי מפרוגסטייג', רגע שהוא תיאר כחיבור ישיר בין מוזיקה לקהל שמבין בדיוק מאיפה אתה מגיע.
השירים שנשארים
גם היום, שנים אחרי תקופת השיא, הרפרטואר של Manowar ממשיך לחיות דרך הקהל – “Battle Hymn”, “Hail and Kill”, “Kings of Metal”, “Warriors of the World United” אלה לא רק שירים אלא המנונים, כאלה שהפכו חלק מהזהות של קהל נאמן שממשיך לשיר אותם בקול רם
הסוף של סיפור גדול
רוס "הבוס" פרידמן לא היה רק גיטריסט. הוא היה חלק מתקופה שבה מטאל לא פחד להיות גדול, דרמטי ומוחלט. המוות שלו סוגר מעגל של דור, אבל המוזיקה שלו ממשיכה להדהד, בדיוק כמו אותם ריפים שנשמעים כאילו הם עדיין בדרך אל הקרב הבא.
