ארגון אמני ישראל יוצא בקריאה ברורה לתחנות הרדיו בארץ. זה רגע שמבקש הכרעה פשוטה. להשמיע יותר מוזיקה ישראלית. העיקרון חד. תחנות הרדיו משלמות בכל שנה סכומים גבוהים על תמלוגים. הכסף הזה מתחלק בין אמנים מקומיים ובינלאומיים לפי היקף ההשמעות. כאן נכנסת הבחירה העריכתית. היא קובעת לאן זורם הכסף.
כשיותר שירים בעברית נכנסים לשידור, יותר כסף מגיע ליוצרים כאן. זו לא סיסמה. זו מציאות יומיומית של תעשייה שלמה. המוזיקאים בישראל מתמודדים עם מציאות מורכבת. אזעקות קוטעות שגרה. משפחות דורשות נוכחות. והופעות חיות נעצרות שוב. הן תמיד חוזרות אחרונות.
בתוך זה הרדיו נשאר יציב. הוא משדר. הוא נוכח. והוא משפיע. זו לא רק במה תרבותית. זו גם זירת קיום כלכלית. כל שיר שנבחר לשידור מייצר הכנסה. כל שיר שלא נבחר נשאר מאחור. בארגון מבקשים גם להרחיב את המנעד. לא להסתפק בלהיטים מוכרים. לתת מקום ליוצרים צעירים. לאמנים עצמאיים. לסגנונות שונים. הבחירה הזו מייצרת מציאות. היא קובעת מי נשמע ומי נשכח.
ויש גם אמירה ישירה יותר. אפשר לשדר רק מוזיקה ישראלית. זה לגמרי לגיטימי. לא מדובר רק בטעם מוזיקלי. מדובר באחריות. תרבותית וכלכלית. זה רגע שבו הרדיו יכול לבחור. לא רק מה להשמיע. גם את מי לחזק.
