תחנה אחרונה בזמן – האלבום "בינתיים" של תמיר קרן מקבל חיים חדשים

תחנה שנשארה פתוחה – האלבום "בינתיים" של תמיר קרן

לפני כמה שנים, רגע לפני שהעשור הנוכחי התחיל להסתבך עם קורונה, מלחמות ושסע חברתי, הגיע אלי מייל ממוזיקאי בשם תמיר קרן. הוא שלח פרטים על אלבום שהוציא אז לאור. כמו שקורה לא פעם, הפנייה ההיא נבלעה בתוך הזרם האינסופי של הודעות שמגיעות למערכת. מאות פניות מגיעות מדי שבוע, ולצערי לא לכולן אני מצליח להקדיש את הזמן והקשב שהן ראויות להם. חלק פשוט נושרות בדרך.

לפני ימים אחדים קיבלתי הודעה מדלית טורובצקי, בת זוגו של תמיר קרן ז"ל. המכתב שלה היה קצר וישיר. היא סיפרה שתמיר הלך לעולמו לפני שמונה חודשים, לאחר מחלה קשה, והוא בן 51 בלבד. היא כתבה שתמיר פנה אלי בעבר, ושחלומו היה ששיריו יישמעו.

נכנסתי להאזין לאלבום. והתחברתי.

כך חזר אלי האלבום "בינתיים", אלבום הבכורה של קרן, שמתגלה היום גם כסוג של מצבה מוזיקלית ליוצר שלא הספיק להגיע רחוק יותר עם השירים שכתב במשך שנים.

שירים שנכתבו לאורך חיים שלמים

"בינתיים" מאגד שירים שתמיר קרן כתב לאורך יותר משני עשורים, מתקופת השירות הצבאי, דרך הטיול הגדול למזרח ועד החיים הבוגרים בתל אביב. אלו אינם שירים שנכתבו בתקופה קצרה מתוך פרויקט ממוקד, אלא אוסף של תחנות בזמן, רגעים ומחשבות שהצטברו לאורך הדרך.

את האלבום הפיק מוזיקלית עודד גדיר באולפני גלגל, ולצדו השתתפו נגנים מנוסים ובהם אלכס פולק בגיטרות, רן שמעוני בתופים ואילן אביב בבס. ההפקה שומרת על צליל נקי וישיר, כזה שנותן מקום לטקסטים ולסיפור שמאחוריהם.

בין תחנות רכבת לזיכרונות

השירים באלבום נעים בין סיפורים אישיים לבין מבט רחב יותר על החיים כאן.

כבר בשיר "רכבות" מופיע דימוי מרכזי של המתנה בתחנה בלילה – מקום שבו אנשים ממהרים הביתה, בעוד הדובר נשאר מאחור ושואל אם האישה שהוא מחכה לה בכלל תגיע. הרכבת האחרונה הופכת כאן לסמל של הזדמנות אחרונה לקשר. בשיר "לא היית פה" הזמן מתואר ככוח שמכסה את הזיכרון כמו סופת חול. הדמות שנעלמה נותרת בין מציאות לדמיון, והתחושה היא של פרידה שלא נסגרה עד הסוף. לעומת זאת "אישה עם פרח" מתאר קשר שנבנה באיטיות, כמעט בניגוד לרצונו של המספר. רק בסופו של דבר משהו בחומה הפנימית שלו נסדק, והאהבה מצליחה להיכנס.

מבט מפוכח על העולם

שיר הנושא "בינתיים" מרחיב את המבט מעבר לסיפור האישי. כאן מופיעות תמונות מוכרות מהמציאות הישראלית, חדשות, פוליטיקה, מלחמות, פרשנים וכלכלה. בתוך כל הרעש הזה הדובר מוצא נחמה רק במחווה אנושית פשוטה – להחזיק ידיים ולהמשיך. גם "עתידנו" ממשיך את הקו הזה. אזעקות, רחוב עירוני צפוף ואנשים מיואשים בכיכר יוצרים תמונה מוכרת מאוד למי שחי כאן.

סיפורים קטנים על אנשים

כמה מהשירים באלבום מתפקדים כמעט כמו סיפורים קצרים. "ספינת רפאים" מצייר דיוקן של אישה הלכודה בזוגיות פגומה, בעוד "אתי ויהודה" מתאר רגעים יומיומיים של משפחה ישראלית, ילדים, עייפות, חדשות בטלוויזיה והתקווה הפשוטה שיהיה טוב. גם "איש חלל" משתמש בדימוי של מסע רחוק מאוד כדי לדבר בעצם על געגוע לבית.

מצבה מוזיקלית

תמיר קרן לא היה כוכב רוק, לא דמות תקשורתית ולא סיפור גבורה צבאי. הוא היה אדם רגיל שכתב שירים במשך שנים.

מחלה קשה קטעה את חייו מוקדם מדי, אבל האלבום "בינתיים" נשאר מאחור, כתיעוד של מחשבות, סיפורים ורגשות של אדם אחד בזמן ובמקום מסוימים.

לפעמים זה בדיוק מה שמוזיקה עושה: משאירה אחריה קול קטן שממשיך להישמע גם אחרי שהאדם ששר אותו כבר איננו.

ואולי, דרך השירים האלה, אפשר ללמוד משהו גם על מי שהיה.