מופע מרגש בהיכל התרבות
אמש, בהיכל התרבות בתל אביב, עלה לבמה קוקי סוסה, אחיינה של אגדת המוזיקה מרסדס סוסה. הוא הוביל מופע מלא צבע, נשמה וקצב, והכניס את הקהל לעולם של דרום אמריקה חי ומרג.
לצדו הופיע הרכב נגנים דרום-אמריקאי שכלל את פדריקו סיסיליאנו על הפסנתר, אקורדיון וניהול מוזיקלי, חורחה טאבארס בכלי נשיפה וכלי הקשה, חואן קרוס טורס על הצ׳רנגו וגיטרה, וקלאודיו כהן טריקה בכלי הקשה. יחד הם נגנו, הקשיבו זה לזה, הרקידו והרגישו כל מקצב. הקהל נסחף אחריהם לכל צליל, והאולם התמלא אנרגיה חיה.
רונן בורשבסקי ניצח את מקהלת האיחוד, בת 50 משתתפים, והוביל את הקהל להתרגש בכל צליל ובכל מקצב. כל פסקה, כל נעימה וכל הרמוניה יצרו תחושה שהאולם כולו הופך לחלק מהיצירה. צבע, קצב ונשמה חיברו את הצופה למוזיקה הדרום-אמריקאית.
את הגעתו של סוסה לישראל והבאת המוזיקאים הדרום-אמריקאים יזמו האמרגנים והמפיקים יאיר דורי ומוטי יעקובי, האמונים על הבאתם לארץ של אמנים מובילים מדרום אמריקה, ובעיקר מארגנטינה. הקהל הישראלי קיבל הזדמנות נדירה להתרגש מהמוזיקה האותנטית והצבעונית של היבשת, עם חוויה מלאה נשמה, קצב וצבע.
מיסה קריאולה – מהכנסייה לאולמות המופעים
המלחין הארגנטינאי אריאל ראמירס כתב את המיסה בשנות ה־60, והיא מבוצעת כיום בשפה הספרדית במקום הלטינית המקורית. שילוב טקסטים מסורתיים של המיסה הקתולית כהודייה לאל עם מקצבים עממיים מדרום אמריקה. פרקי המיסה עצמם מציעים מסע קולח דרך העושר התרבותי של המדינה: ה-Kyrie מבוסס על מקצבים איטיים של וידאלה ובאגואלה מההרריים בצפון-מערב המדינה, ה-Gloria נושא את Carnivalito ו-Yaravi מאותו אזור, ה-Credo נושא את קצב ה-Chacarera הצפוני, ה-Sanctus מבוסס על מקצבים בוליביאניים בסגנון Carnaval cochabambino, וה-Agnus Dei נשען על מקצבי estilo pampeano מערבות הפמפס בדרום אמריקה.
בילדותי התעניינתי בתקליט וויניל שהיה מונח בחדרה של דודתי, אז חיילת צעירה, בבית סבתי. האיור המיוחד של התקליט תפס את תשומת ליבי, ובזמן מאוחר יותר זכיתי להאזין למוזיקה באלבום. זו הייתה מיסה קריאולה עם הנעימות הייחודיות שלה. לקח כמה שנים עד שבגרתי והבנתי איזו פנינה מוזיקלית ותרבותית מצאתי, והחוויה האישית הזו תמיד נוכחת כשאני חושב על היצירה. אמש למדתי כי את השם של היצירה יש לבטא מיסה קריאוז'ה כפי שהשם נאמר בספרדית.
הרגעים הקסומים אחרי המיסה
לאחר סיום החלק הראשון של המיסה נותרו על הבמה סוסה וההרכב שלו, שהמשיכו עם שורה ארוכה של להיטי ענק מדרום אמריקה. ביצועים לשירי שלום ונשמה, בעיבודים מיוחדים ששמרו על רוח היצירה המקורית והוסיפו חיות וצבע, העשירו עוד יותר את המופע.
קול, נשמה וקהל
קוקי סוסה הוא ווקליסט מהמשובחים שיש. קולו ששר כמעט אקפלה לצד הכלים האקוסטיים, מילא את חלל האולם ע"ש לואי כאילו היינו באולם אופרה. הקהל, רובו יוצאי ארגנטינה ודרום אמריקה, הלך יחד איתו לשירה בציבור ברגעים טעונים בים של רגש. אמש חווינו מופע נדיר ויוצא דופן, חוויה של צבע, נשמה ותזמון מושלם בין סולן, נגנים ומקהלה.
והנה כמה טעימות מהמופע
