טרנד חדש בנמל יפו
עניין חדש ומסקרן הולך ומתבסס בבית המכולות שבנמל יפו. אחרי הופעה מוצלחת של חברי תזמורת הג'אז של תל אביב, הגיע כעת תורה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית לקחת חלק ביוזמה. לא, אין מה להיבהל – לא כל נגני התזמורת נחתו במקום. גם כאן נשמרת פרופורציה קאמרית וצנועה, עם תחושת מועדון אינטימית שמבקשת לקרב את הקהל אל המוזיקה.
קלאסי בלי עניבה
על הבמה התמקם אנסמבל של ארבעה מתוך עשיריית נגני הצ'לו של הפילהרמונית, שהגישו שעה וקצת של מוזיקה קלאסית אהובה, לצד יצירות ישראליות, בעיבודים שחלקם נוצרו בידי הנגנים עצמם. זו לא הייתה הצהרה חגיגית, אלא הזמנה פתוחה – להאזין, לשקוע, ולהבין שמוזיקה קלאסית יכולה להיות נגישה מבלי לוותר על עומק ודיוק.
ארבעה צ'לנים, שיחה אחת
את ההרכב מרכיבים ארבעה מצ'לני הפילהרמונית הישראלית, שכל אחד מהם מוסיף גוון משלו לשיח הקאמרי. ליה חן פרלוב, הצ'לנית הראשונה של התזמורת, מביאה יציבות ונוכחות סולנית רגועה. לינור כץ, חברת התזמורת זה עשור, מוסיפה רגישות קאמרית וניסיון בינלאומי עשיר. הרן מלצר, הצ'לן הראשי של הפילהרמונית, משמש כעוגן הצלילי של ההרכב. גל ניסקה משלים את הרביעייה באנרגיה פתוחה ותחושת חופש מוזיקלית.
כשהצ'לו מחייך
מי היה מאמין שהצ'לו, כלי המזוהה לא פעם עם קדרות ומהורהרות, יכול להפוך גם לכלי שמח, קצבי ומלא חיים. כשההרכב פועל כיחידה אחת, וכל נגן ונגנית אוחזים בתפקידם בדיוק ובנוכחות, מתקבל ביצוע שמפרק דימויים ישנים ומציע קריאה רעננה לכלי הקלאסי.
קונצרט עם בירה ביד
עשרות צופים מילאו את שורות הכיסאות, השרפרפים ושולחנות הבר שפוזרו בחלל. הם יכלו, ואף עשו זאת, ליהנות מדוכני בירה ואלכוהול – אני מצדי הלכתי על כוס סנגריה חמה, עשירה בפירות ובקינמון – לצד מנות אוכל באוריינטציה מזרחית, בסבוסה כלולה. כך נוצרה תחושת מועדון לא רשמית, כזו שמפרקת את הטקסיות ומכניסה את המוזיקה אל תוך החיים עצמם.
חלל שעובד עם המוזיקה
מחסן התפוזים ההיסטורי שעבר שיפוץ והוסב לחלל הבנוי ממכולות ממוחזרות מעניק לקונצרטים הללו הקשר אורבני עכשווי. הקרבה בין הקהל לנגנים, לצד אקוסטיקה מפתיעה לטובה, יוצרת חוויית האזנה אישית, מעורבת וכמעט ביתית. וטיפ קטן – קלאסי אבל עממי, הכרטיסים עלו 40 ש"ח ולמנויי דיגיתל – 25 ש"ח. נקווה שהמגימה הזו תישמר גם בהמשך.
העתיד הקאמרי כבר כאן
אם זו הסנונית הראשונה של סדרת הקונצרטים במכולות, נראה שיש כאן פוטנציאל ממשי לבית חדש למוזיקה קלאסית בישראל – כזה שלא מבקש להחליף את האולמות הגדולים, אלא להשלים אותם. מוזיקה גבוהה בלי מחיצות, נגנים מעולים בלי פאתוס, וקהל שמגיע גם להאזין וגם ליהנות.
ואי אפשר בלי כמה עיבודים מסקרנים
