יום שלישי, אפריל 14, 2026

האם מישהו שר את זה קודם?

תיאטרון הקאמרי חוזר עם מופע מוזיקלי־תיאטרלי נוקב – "מישהו שר את זה קודם". סאטירה, שירים וראי עכשווי למציאות הישראלית – בין ספרטה לעזה, בין צחוק לדמעות. אמש חווינו אותו.

כשהבמה מגיבה מהר מהחדשות

חודשיים בלבד אחרי השבעה באוקטובר, עלה בקאמרי המופע  "ימים טובים פי אלף" – תשובתו של עולם התרבות לימים השחורים ההם. אז עוד עלתה ירדנה ארזי לשיר את "הביתה", שיר שזכה למעמד של המנון לאומי.

שנתיים חלפו, שוב דממה של הפסקת אש, ושוב הקאמרי עונה באמנות חיה – "מישהו שר את זה קודם", מופע שמביט על ההווה בעיניים חכמות, ומחייך חיוך חצי־עקום של מי שכבר ראה הכול.

מישהו שר את זה קודם. צילום שמחה ברבירו
מישהו שר את זה קודם. צילום שמחה ברבירו

בין ספרטה לגיוס חובה – המערכון שפותח את הכול

ההצגה לא נפתחת במלחמות ישראל, אלא הרבה לפני. על הבמה – שלישי צבא ספרטה העתיקה. הם במצוקה: חסרים לוחמים. הפתרון? להוריד את גיל הגיוס ל־14. האבסורד מזעזע – אבל גם מצחיק, ובעיקר מוכר מדי. האם זו עקיצה? בוודאי. רמז עבה לגיוס, להשתמטות, ולפוליטיקה שמריחה זיעה ומסדרים. העבר וההווה מתמזגים, והמסר ברור – עם שחי על חרבו, מתקשה למצוא את דרכו לשלום.

מישהו שר את זה קודם. צילום שמחה ברבירו
מישהו שר את זה קודם. צילום שמחה ברבירו

תיאטרון, ספרות ופזמונאות – ערב שהוא ישראל שלמה

הערב הזה הוא מסע תרבותי מהפנט. ציטוטים מהמחזות הגדולים של הקאמרי, מהתנ"ך, מאלתרמן, קינן ואחרים – הכול נרקם יחד לתמונה אחת: ישראל של עכשיו, דרך מראות העבר. אניח כאן כמה מהמקורות – "אשה בורחת מבשורה" של דוד גרוסמן, "חברים מספרים על ישו" מאת עמוס קינן, אפילו סיפור אהבתם של הטייסת זהרה לביטוב והלוחם שמוליק קופמן כפי שעלה במחזה של חגית רכבי ניקוליבסקי – "שמוליק של זהרה", שובץ במופע התיאטרלי.

הטקסטים נושמים, השחקנים מטעינים אותם בחיים חדשים, והתוצאה היא ערב שנע בין צחוק לבכי.

מישהו שר את זה קודם. צילום שמחה ברבירו
מישהו שר את זה קודם. צילום שמחה ברבירו

ממלחמות ועד מאש-אפ – פס הקול הישראלי מתערבל

ואז, כמו תמיד בתיאטרון ישראלי, מגיע הרגע המוזיקלי. רצף להיטי הלהקות הצבאיות מרים את הקהל לשירה משותפת. אבל אז מגיע המפגש הבלתי צפוי: נס וסטילה, פנינה רוזנבלום ועומרי גליקמן (התקווה 6) במאש־אפ מטורף. השילוב מבריק – גם ביקורת, גם הומור, גם פסקול ישראלי נטו. אנחנו שרים, צוחקים, ובעצם – שוב שרים את אותו שיר.

מישהו שר את זה קודם. צילום שמחה ברבירו
מישהו שר את זה קודם. צילום שמחה ברבירו

השחקנים – חבורת לוחמים של תיאטרון

יניב סויסה , מוטי כץ, אודיה קורן , מורן ארביב גנס, גלעד שמואלי , תום חודורוב, נעמה שטרית , חן גרטי, עופרי ביטרמן ואלון סנדלר הם הקאסט שפועל על הבמה לסירוגין. בסשן שנכחתי בו הופיעו יניב סויסה, מורן ארביב גנס, תום חודורוב, אלון סנדלר ונעמה שטרית. הם הרכיבו את צוות החלומות של הערב. בין קטעים דרמטיים למערכונים סאטיריים, הם מחליפים מסכות, תפקידים וטונים. כל אחד מהם נוגע בנקודה אחרת של הישראליות – הכאב, הציניות, האמונה, הצחוק. הם לא רק שחקנים, הם גם שליחים של תקופה. הבימוי הוטל על כתפיהם של עמית אפוטה ואלה תמרי מילס. על הליווי המוזיקלי עם קלידי האורגן היה אחראי ארנון זיו שעטה על גופו את מדי התזמורת הצבאית עם החגורה ושרוך ההדרכה האדומים.

שוב לבד על הבמה, לבד על החרב

"מישהו שר את זה קודם" הוא לא עוד מופע תיאטרון. זהו ראי נוקב לתרבות הישראלית, חיבור בין היסטוריה, פוליטיקה, ומוזיקה עממית. בערב הזה, הקאמרי מזכיר לנו אמת פשוטה וכואבת – אנחנו עם שחי על חרבו, מלחמת אין ברירה נצחית, שאסור לו להפסיד, כי הפסד אחד – יהיה גזר דין מוות עלינו ועל כל המפעל הציוני.

המופע ממשיך לרוץ על הבמה, כאן יש מועדים נוספים וכרטיסים

 

הכי חדשים

מעטים אבל משמעותיים – ישראל על מפת קואצ'לה

מעטים על המפה של הפסטיבל הגדול בעולם כמעט בכל אביב, כששערי פסטיבל קואצ'לה -  Coachella Valley Music and...

זיכרון חי בכיכר ביאליק עם שיריו של יעקב גלעד

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה התכנס קהל גדול בכיכר ביאליק לאירוע זיכרון בסלון בהפקת עיריית תל אביב...

עצמאות 2026 – מי מבטל ומי עולה לבמה

ערב יום העצמאות היה במשך שנים נקודת שיא בלוח ההופעות הישראלי - לילה אחד שבו כמעט כל...

סוזן דלל חוזר לפעילות מלאה – אפריל של מחול עכשווי

מרכז המחול בלב נווה צדק חוזר לפעום בקצב מלא - והקהל מוזמן לשוב לאולמות עם שורה של...

בת־שבע מעדכנת – תאריכים חדשים לבכורה "הפרדות / דום"

לאחר שנדחו מסוף חודש מרץ בעקבות המערכה הצבאית, באנסמבל בת־שבע מעדכנים על מועדים חדשים לבכורה של ערב...

בין זיכרון לגוף – קורצ’אק חי שוב על הבמה

אמש, באולם הראשי של מרכז סוזן דלל, עלה מופע שמבקש לגעת בעצב חשוף. דרך הגוף, התנועה והזיכרון....

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

להקת טיפקס מחזירה את החיים לבארבי

אחרי ימים לא פשוטים, יש רגעים שבהם התרבות פשוט חוזרת לנשום. מחר בערב ייפתחו שוב דלתות מועדון...

האמרגן אשר ראובני הלך לעולמו

האמרגן ואיש המוזיקה אשר ראובני הלך לעולמו לאחר תקופה של אשפוז, בעקבות זיהום חיידקי בדרכי הנשימה. בן...

קולנוע במקום

רשת מועדוני התרבות FRIENDS מבית ההסתדרות משיקה יוזמה חדשה שמדברת בדיוק אל הרגע הנוכחי. כשאולמות התרבות מתמודדים...

מצעד הלהקות הצבאיות יוצא לדרך

תחנת הרדיו כאן גימל פותחת את ההצבעה למצעד השנתי ליום העצמאות וממקדת השנה זרקור על אחד הפרקים...

התרבות שוב נעצרת

עולם המופעים בישראל שוב נעצר. אולמות נסגרים, הופעות מתבטלות, והבמה מחשיכה. זה לא מפתיע. זה דפוס שחוזר...

עולם ההופעות שותק – ושאול מזרחי שובר את הדממה

כשהעיר התעוררה לאזעקה באותו בוקר שבת, הרגע שבו התברר שאנחנו נכנסים למערכה צבאית, בבארבי לא חיכו. שאול...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא