כל הארץ במה
אמש, מוצאי שבת, הייתה אחת מנקודות השיא של סצנת המוזיקה והמופעים בישראל, ימי חול המועד סוכות הם תמיד הזמן הנכון לשלל פסטיבלים מוזיקלים ומופעים, הדיווחים הרבים מכל בימה זרמו ללא הפסק אודות מחוות וחיבורים של אמנים רבים, נמנה כמה מהם – עברי לידר בקו רקיע, תמיר גרינברג באמפי שוני, נסרין קדרי וזהבה בן בלייב פארק בראשל"צ, במקביל המופע של ריקי גל בהיכל התרבות העירוני בו התארחו יהודה פוליקר, מירי מסיקה ועידן חביב. בכל המופעים הללו העלו על נס את החטופים ואף הקדישו להם שירים.
ובמיוחד תל אביב
גם בכיכר החטופים נרשמה התרגשות לא מעטה על רקע הידיעה על שיבת החטופים הצפויה כשלצד הסגל האמריקאי עלו קרן פלס ויובל רפאל לבמה עם שיר האירוויזיון. אולם עם כל ועל אף כל האירועים המרגשים, החמים והלוהטים הללו, מבחינתי הנקודה האמיתית והנכונה הייתה המופע שחתם את פסטיבל יפוג'אז מיסודו של נגן הסקסופון עמיקם קימלמן ומשרד ההפקות "שמיים" בבית ציוני אמריקה.
הכל החל כשהקדמתי את הגעתי בשל החשש, המוצדק כשלעצמו, מבעיות תחבורה וחניה בלב תל אביב בעקבות העצרת בכיכר החטופים. כך הספקתי להתארגן עם הציוד לתיעוד המופע ולהתרווח על צמד כוסות תה צמחים בפואיה של בית ציוני אמריקה ולהתענג על צלילי הרכב נגנים מיומן שניגן כמה סטנדרטים לאוזני הקהל שאט אט החל להגיע למקום.
חותמים את פסטיבל יפוג'אז
המופע אמש חתם כאמור שלושה ימים במהלכם התקיימו 13 הופעות בהם נטלו חלק שמונה אמני ג'אז מארבע כנפות העולם – צרפת, פינלנד, איטליה, אוסטריה, גרמניה זימבבואה, וספרד. לצידם כארבעים נגני ג'אז כחול לבן. הנושא המרכזי היה עיבודי ג'אז לגדולי מוזיקת הפולק ביניהם ג'יימס טיילור, ניל יאנג, סוזן וגה, מרסדס סוסה, קט סטיבנס, דונובן, ליאונרד כהן, דוריבל קאיימי, ג'ניס איאן, בוב דילן.
הפרויקט התאפשר בסיוע של רבים וטובים, החל מהצוות המקומי לצד אגף קשתו"ם של משרד החוץ שחיבר ותיקצב (למרות הצהרתו של שר התרבות הנוכחי להפסיק תיקצוב מפעלי מוזיקה בינלאומיים בישראל, החלטה שערורייתית כשלעצמה ובמיוחד בעת הזו!!) והרבה אנשים טובים בשגרירויות השונות לצד קשרים אישייים של אמנים מקומיים ובמיוחד של עמיקם קימלמן עצמו שכבר עשור שנים פועל ללא לאות על הפסטיבל הזה שנה בשנה מאז ימי בית מנדל ביפו ועד בית ציוני אמריקה בשנים האחרונות.
ועידת ג'אז בינלאומית
את המופע האחרון הוביל, עיבד וניהל מוזיקלית נגן הבס, הפסנתר והגיטרה גיל זוהר כשלצידו סקציית נשפנים בינלאומית והרכב שלם של נגנים ושתי זמרות – פרודנס קאטומני בשירה מזימבבואה, אנה מאוורר בפסנתר ושירה מאוסטריה, ג'רזי מאטק החצוצרן מפולין, סטפן שאוסי נגן הקלרינט מצרפת, צ'ימו טבאר הגיטריסט מספרד, טוני פאנסלה הפסנתרן מאיטליה, קאספרי סאריקוסקי נגן הטרומבון מפינלנד, ארנו האס הסקסופוניסט מגרמניה ועימם ולצידם כחלק מהמקשה האוניברסלית הנגנים המקומיים – משה לוי (כן משה של שלום חנוך) על פסנתר ואקורדיון, אלי בנאקוט על כלי הנשיפה האלקטרוני המיוחד EWI, עמיקם קימלמן, המנהל המוזיקלי ויוזם הפסטיבל בסקסופון ורועי אוליאל על התופים.
במשך קרוב לשעתיים יצאנו יחד עם המוזיקאים שעל הבמה למסע עולמי במחוזות הפולק מאמריקה דרך העולם הרחב כשגיל זוהר טווה עבור המופע חיבורים, מאש אפים ועיבודים יפיפיים לכמה פנינים מוזיקליות של גדולי המוזיקאים מעולם הפולק שנכתבו במיוחד לרגעים הללו כשאני לוקח בחשבון את אווירת האופוריה הכללית שנחתה אמש על העיר תל אביב.
כמו שאמר בתחילת הערב גיל זוהר לקהל – "ג'אז הוא בעצם היכולת לקחת מנגינות וצלילים שגויים ולתת להם להישמע טוב". אני לא אכנס כאן לניתוחים והערות, אסכם במשפט קצר – זו הייתה חוויה איכותית ומרנינת אוזן ולב.
הנה כמה מהפנינים הללו
