נוסטלגיה עם סחוג
יש רגעים שבהם המוזיקה הישראלית גורמת לך לעצור, לעצום עיניים ולהגיד – וואו, ככה זה התחיל. דקלון וצלילי הכרם הם בדיוק כזה רגע, הרכב שבשנות ה־70 וה־80 שינה את פני התרבות המקומית, הכניס את הצליל המזרחי־עיראקי־תימני־יווני מהשכונה הישר ללב המיינסטרים.
האמת? כשהאזנתי לראשונה לסנונית מתוך אלבום המחווה החדש, הדואט של הראל סקעת עם דקלון ב“יום שישי הגיע”, היה לי דז’ה וו מתוק – השורשים עדיין שם, אבל עם רעננות חדשה. אחר כך נכנסה נרקיס עם “שבחי ירושלים”, ופתאום זה הרגיש כמו חפלה מודרנית שיכולה להתנגן גם באוטו בדרך לים וגם בפלייליסט הכי חם בספוטיפיי.
וכעת כולנו תימנים
מי שאמון על כל הקסם הזה הוא ניר מימון, שהצליח ללהטט בין גרוב מרקיד לגרסאות אינטימיות שמלטפות את הנשמה. וכל זה עם רשימה ארוכה ומרשימה של משתתפים – חווה אלברשטיין, יהודית רביץ, אהוד בנאי, ברי סחרוף, ישי ריבו, גליקריה, גידי גוב, שלומי שבת, ישי לוי, חיים משה, זהבה בן, עמיר בניון, אביהו מדינה, ציון גולן, לירון עמרם, שי המבר ועוד. כל אחד מהם מביא את עצמו, את הקול ואת הטאץ’ האישי שלו, אבל כולם ביחד מרכיבים מחווה שמצליחה להיות גם נוסטלגית וגם עדכנית.
ודקלון עצמו – יוסף לוי, חתן פרס ישראל, האיש שחגג 80 שנה – נשאר עמוד האש לפני המחנה. בלעדיו אי אפשר לדמיין איך היתה נשמעת המוזיקה הישראלית. האלבום הזה מרגיש כמו סגירת מעגל: מצד אחד כבוד לאבות המייסדים, מצד שני פתיחת שערים לדור הבא שימשיך לשיר את השירים האלה עוד שנים קדימה.
אפילוג – הכרם אז והיום
כרם התימנים של להקת צלילי הכרם כבר איננו אותו הכרם. האנשים ההם – חלקם הלכו לעולמם, אחרים פינו את מקומם וצאצאיהם נדדו לפרברים אמידים יותר. הדירות הוותיקות הושכרו לדור צעיר שמגלה את תל אביב מחדש. פחות בתי כנסת, פחות חולצות לבנות בערב שישי, פחות ריחות המרק והחוואייג' באוויר…
ובכל זאת, משהו נשאר. אווירת החפלות בסמטאות, במיוחד ליד שוק הכרמל. רק שהפעם אלו בארים, פאבים וחמארות חדשות שצמחו על חורבות שוק התבלינים והקצבים. ככה זה – העולם ממשיך להתגלגל.
אבל לפחות יש לנו עכשיו גרסאות חדשות ומשובחות לשירים ההם. הם ממשיכים להדהד, לחבר בין דור הכרם הישן לבין הדור שמחפש אותו מחדש. תאזינו, תיהנו, ותנו למוזיקה לעשות את שלה.
אז קבלו את האלבום החדש
ואי אפשר בלי הביצועים המקוריים
