מופע המחול החדש של יעל שילר מבקש לגעת בלב ובגוף. שבעה רקדנים ורקדניות מובילים מסע עוצמתי, גופני ונפשי, הנפרש על פני שבעים דקות. זהו מסע בין לידה והתעוררות לפרידה ומוות, חוויה טוטאלית של תנועה ורגש.
שילר, כוריאוגרפית אמיצה ובעלת חזון, שאת יצירתה פגשנו וחווינו לראשונה, לפני כשבועיים עם מופע המחול "אגם", ממשיכה את דרכה אחרי “LILY” ו-“GLORIA”. במופע זה היא חוקרת את האזור שבו נגמרות המילים ונשארת התנועה בלבד. המופע מחבר בין הגוף האנושי למחשבות הנפש, בין אישי לקולקטיבי, בין אינטימי לטקסי.
על הבמה לצידה של יעל שילר עצמה מצויים – נאור וולקר, איילה מגריל, אנטולי שיינפלד, אורי מבזבז,
זיו בשור וחביבייה הרקולס.
מוזיקה מאסטרו
את התנועה על הבמה מלווה מוזיקה שהפיק סטפן לוין, עשירה ומפתיעה בשכבותיה. הוא נוגע בעבודות איסאו טומיטה, קורץ לפינק פלויד ומרמז על ואנגליס. בין לבין מגיח קולה של מאיה בלזיצמן עם "שיר משמר" מאת נתן אלתרמן. השילוב הופך את המופע לרב ממדי – בין דקלום לשירה, בין זיכרון לעכשיו.
דימויים חזותיים
ריקוד זוגי מרגש שולב באנימציה של סטודיו פוטמקין – פרחים מתפרחים בדיאלוג תנועתי. הדימוי החזותי הזכיר את הווידאו־ארט מתוך הסרט “החומה” של פינק פלויד. המוזיקה המשיכה ישירות עם מחווה ל-“The Happiest Days of Our Lives”. כך נבנה גשר בין גוף לנפש, בין מחווה מוזיקלית למסר אוניברסלי.
גוף האדם
במרכז החוויה עמד הגוף האנושי, דוחף עצמו עד קצה היכולת. אין רגע דל על הבמה, כל קטע מעלה מתח ומסמן שיא חדש. זהו מופע שמעניק לצופים חוויה נדירה – מחשבה, התבוננות והתרגשות.
התאורה של עומר שיזף יצרה עולם חמקמק, מלא רמיזות ועדינות. התפאורה של חן אוחיון והתלבושות עם גלינה אילן שידרו ניקיון וחזון צורני. כל פרט קטן חיזק את עוצמת התנועה ואת הכוריאוגרפיה המרשימה של שילר.
השתחוויה
המופע נחתם במחווה ייחודית לרגע ההשתחוויה. במקום מחול שגרתי, שילר עטפה את הקטע ביצירה של גנסר סאבאס.
המקצבים המזרחיים עטפו את מחיאות הכפיים וחתמו את המופע בטעם נכון. כך נסגר מעגל שהחל במקאם ערבי ונמשך למסע אוניברסלי.
מבט אישי
יצאתי מהמופע בתחושה של התעלות – כמו מסע פנימי קצר אך עוצמתי. שילר מצליחה להפוך את הגוף לשפה של ממש, בלי מילה אחת מיותרת. זהו מחול מודרני במיטבו, כזה שנשאר איתך גם אחרי שהאורות כבים.
