הפורמט של הסרט "הערב עם יהורם גאון" פשוט במבט ראשון – אולם חשוך, מסך גדול, יהורם גאון ניצב לבדו מול המצלמה. מאחוריו חולפות תמונות, סרטונים ושירים מתחנות חייו. זה לא ראיון, לא שאלות ותשובות, אלא במה פנויה אחת שמוקדשת לאדם אחד – לספר את סיפורו, בקולו.
הסרט עלה לראשונה בסינמטק וכעת הוא מוקרן בערוצי הדוקו של צמד שירותי הסטרמיניג הגדולים בארץ – הוט ויס.
יש משהו נכון מאוד באופן שבו בנו קובי פרג' ומוריס בן מיור יחד עם שי להב ואריק ברנשטיין את הסרט התיעודי החדש על יהורם גאון – הוא לא מנסה להעמיד חומות או מסכות, אלא פשוט נותן לו לדבר. שיחה אינטימית, קולנועית, שמלווה במראות חייו – תחנה אחר תחנה – מ"תרנגולים" ושלישיית גשר הירקון, דרך קזבלן, בפרדס ליד השוקת, ועד "קרובים קרובים" ו"סברי מרנן". בין לבין משובצים גם תפקידים בלתי נשכחים – ראש המוסד, הג’וקר, המאהב של א.ב יהושע, "נבלות" של יורם קניוק – כל אלה הם פרקים בסיפור חייו, שמצטייר כפסיפס של התרבות הישראלית.
גאון הוא דמות מורכבת – מצד אחד מונומנט ממלכתי, זמר ירושלמי שכולנו גדלנו עליו. מצד שני, נעורים פרועים, חוש הומור חד, התבודדות ובדידות כמעט זוהרת. כן, הוא ימני מוצהר, משפחתי, אבא ויתום, ובעיקר ישראלי עד העצם. יש מי שכעסו על האמירות הישירות שלו בסרט, בעיקר בעיתונות המזוהה עם השמאל, אך לטעמי דבריו נגעו באמת פשוטה: אנחנו כאן, במציאות ספרטנית, חיים במאבק מתמשך, שראשיתו במאבק דתי בין יהדות לאסלאם. זה לא תמיד נעים לשמוע, אבל זו האמירה שלו – אותנטית, לא מתנצלת.
ובסופו של דבר, הסרט אינו מתווכח ואינו מפריע – הוא מאפשר לגאון לספר את הסיפור בעצמו.
חבל מאוד שהיוצרים לא התמקדו בקריירה המוזיקלית של יהורם גאון יותר לעומק כי היא בעצם הבסיס עליו הוא חי את חייו בתכלס, בראש ובראשונה זמר.
אפשר לאהוב זאת ואפשר שלא, אבל כצופה מצאתי את עצמי מסמן נקודות מפגש בין חיי לבין חייו. לא עוד רק אגדה, אלא אדם.
טריילר
