הבוקר יוצאת להקת משינה במהלך שמרגש את הלב ומרענן את האוזן. אלבום חדש בשם "שירים של אחרים: משינה מנגנת את שנות השבעים". ובו ביצועים חיים מתוך המופע שעלה לראשונה במאי 2024 בפארק הירקון, במסגרת סדרת מופעי "זאפה בפארק".
זה קרה רק שלוש פעמים – משינה עלתה על הבמה וניגנה 22 מהשירים האהובים ביותר של שנות השבעים. זו היתה מחווה מפתיעה, מרגשת, וחד-פעמית שהוקלטה בלייב.
הנה תיעוד מתוך המופע, צילום וידאו יובל אראל
עכשיו, 11 מההקלטות האלה יוצאות כאלבום חדש: “שירים של אחרים – משינה מנגנת את שנות השבעים”.
האלבום מאגד את כל אותם ביצועים מחודשים לשירים נצחיים שהשפיעו על חברי הלהקה לאורך השנים – יצירות של שלום חנוך, אריק איינשטיין, חווה אלברשטיין, זוהר ארגוב, מירי אלוני, תמוז, רוטבליט, יהונתן גפן ועוד.
הבחירה בשירים והעיבודים העוצמתיים מבטאים לא רק אהבה גדולה למוזיקה הישראלית של שנות השבעים – אלא גם פרשנות אישית ומשינאית מובהקת.
רגע של חסד: מופע מחווה שהפך לערב זיכרון ותקווה
המופע המקורי, שנערך תחת כיפת השמיים במאי 2024, הפך בעוצמה של הרגע למשהו עמוק יותר – ערב של התרפקות על העבר, אבל גם של תקווה ואחדות.
הייתי שם – בפארק הירקון. שורות של קהל ששר בקול את "הבלדה על חדוה ושלומיק", את "אלינור", את "חוזה לך ברח" ועוד, ויובל בנאי, כמו כהן מוזיקלי, מחבר בין הדורות.
באמצע תקופה סוערת, בלב מדינה מותשת, משינה עלתה לבמה לא כדי לעשות עוד הופעת להיטים – אלא כדי להחזיר אותנו לשורשים, ולרגעים שבהם שיר היה גם מפלט. הביצועים לא היו חיקוי – אלא יצירה מחודשת.
כשאמנים חוזרים לשורשים: מסורת בינלאומית של פרשנות
משינה איננה לבד במהלך כזה. לא מעט להקות מהעולם – כשהן מגיעות לבשלות אמנותית – בוחרות ברגע הזה להתבונן אחורה, לפרש מחדש את מה שעיצב אותן, ולחלוק כבוד לעבר.
אניח כאן כמה דוגמאות בולטות:
להקת דיפ פרפל עם האלבום – Turning to Crime שיצא לאור בשנת 2021 ובו הם חזרו לשורשי הבלוז והרוקנ'רול בתקופת הקורונה.
להקת מטאליקה עם האלבום Garage Inc. – אשר יצא לאור בשנת 1998 ובמסגרתו הרכינה מטאליקה את הראש בפני הדור שקדם לה, עם ביצועים כבדים ל־Whiskey in the Jar ו־Turn the Page.
גם חברי להקת הרולינג סטון השיקו בשנת 2016 את האלבום – Blue & Lonesome ובו הם חזרו לבלוז של ילדותם, בפרשנות ישירה ומסעירה.
בכל המקרים, בדיוק כמו אצל משינה – מדובר לא בצעד רגרסיבי, אלא בצמיחה מעגלית, שבה האמן מביט אחורה כדי להאיר מחדש את הדרך קדימה.
מילה של יובל אראל
האלבום החדש של משינה הוא הרבה יותר מהקלטה חיה – הוא תיעוד של רגע בזמן, של קשר עמוק בין דור לדור, של להקה שעדיין יודעת לרגש ולחדש – גם כשהיא שרה שירים של אחרים.


אלבום נהדר. קצת חבל שחלק מתיקוני הזיופים מאד בולטים, אפשר היה להשאיר את השירה המקורית, כולם יודעים שיובל לא תמיד מדייק בשירה וזה חלק מהקסם. נשמע קצת מלאכותי ככה. אבל עדיין ובלי קשר אלבום כיפי