רם אוריון מזמין אתכם לחוות רגע שבו המוזיקה נולדת מהבטן. השיר הוא תערובת של סנטימנט וצליל, זיכרונות וניסוי. כל זה עטוף בנגינה כנה ובקול ייחודי שאי אפשר לטעות בו.
כמו שכתבתי על "סדק" – השיר שהגיח מתוך חלום – גם "כפתורים", שנכתב והולחן על ידי אוריון, מרגיש כמו צליל שצף מתוכו.
כפתורים – לא הסרט
ברגע שידעתי על השיר החדש ושמו "כפתורים", האסוציאציה הראשונה שעלתה בראשי בטרם שמעתיו הייתה הסרט הצרפתי הקלאסי מ-1962. הסרט עוסק ביריבות בין חבורות ילדים משני כפרים, שנלחמים זה בזה ו"גונבים" כפתורים כסמל לניצחון. הסרט הציג נקודת מבט ילדותית על עולם המבוגרים ושימש כמשל אנטי-מלחמתי. הוא מבוסס על ספר משנת 1912.
למה בעצם חשבתי על זה? אני מכיר את רם אוריון כילד מהגג ממול בשכונת ילדותינו. ילדים ששיחקו, בעיקר עם אחיו עדן. חוויות המשחקים האלה נטמעו בזיכרון ובדי.אן.איי.
רם אוריון הוא יוצר שלא רק מחזיק גיטרה – הוא מחזיק רעיון, גישה ודרך חיים מוזיקלית.
כבר בשיתוף הפעולה בסינגל "קליע" עם יובל מנדלסון היה ברור שמדובר באלבום שמבקש להיות יצירה שלמה, לא רק אסופת שירים. עכשיו, רגע לפני שהאלבום מגיע, מגיע גם השיר הכי אישי – "כפתורים".
רגע נפשי מדויק
ולא, אין קשר ישיר בין מילות השיר לסיפור מהסרט. הכפתורים של רם אוריון אינם הכפתורים מהבגדים. זו אסוציאציה שחלפה לרגע. השיר נולד מתוך רגע נפשי מדויק. נכתב תוך פחות משעה – מילים, לחן ומבנה – הכל הגיע כמעט בבת אחת. מהספה בביתו ועד לאולפן – כל שותף בתהליך הוסיף נדבך שהפך את הסקיצה לשיר שלם, עד העצם.
ומה אומר רם עצמו?
כך רם אוריון מספר על השיר החדש ותהליך היצירה – "תודה לכל מי שנתנו כתף וקליק לכפתורים שעלה לאוויר אתמול בבוקר הסטרמות ושיתופים כמובן ימשיכו להתקבל בברכה. זה אחד השירים שנכתבו במצב רוח ונפש מאד נקודתיים ובהתאם בקלות יחסית. הבתים והפזמונים קרו תוך פחות משעה עם מילים ולחן במצבם הכמעט סופי, הפתיחה- סגירה גם הגיעה ברגע של אילתור על הספה שמסגר את השיר קומפלט עם הגרוב של הגיטרות והתפקידים המלודיים. ואז באו החברים.
שי ברוך בטייק תופים עם כל הדינמיקה והסאונד בידיים כך שלא נזקק לשום טכנולוגיה, סידור או תמיכה מלבד ארבעה מיקרופונים טובים ואחד אורי"מומו" ברק שיקליט אותו כדי להישמע מושלם.
אור אדרי הגיעה אלי לבית כדי להראות לי רעיונות לשירים שרציתי שתנגן בהם באלבום. אמרה שהגרוב והגיטרות מביאים לה וייבים אשז טו אשז של בואי. איזה שיררר. הדגימה לתוך הפרוייקט ולא היה צורך בטייק נוסף. בס-צ'ק. את הקולות בפזמון הניחה בביקור שהוקדש לשירות.
נדב הולנדר. הו, נדב הולנדר. אחרי שבעצם כל שאר השיר היה מוכן עדיין רציתי שיהיו בו קלידים וספציפית חשבתי על סאונד הפרפיסה שרווח בערבות הפוסט-פאנק של סוף הסבנטיז כמו למשל אצל האונלי וואנס או בי פיפטי טוז. בראש שלי כבר ממש יכלתי לשמוע את הערוצים שרציתי. שלחתי לו כדוגמא שיר של אלביס קוסטלו עם אותו סאונד פרפיסה. לא זוכר אם זה היה תוך שעות או ימים אבל כשהערוצים נחתו בגוגל דרייב שלי, כשהתיישבתי להניח את התפקידים במיקומים ובעוצמות הפרופורציונליות הבנתי שלא יכלתי לדמיין (ובאמת לא דמיינתי) תוספת כל כך מושלמת משלימה משדרגת ומשמחת לתמונה.
כשהבאתי את החומרים המוקלטים למומו בקיצ'ה השיר קיבל בידיים שלו את אחד המיקסים הכי מהירים וטבעיים שאני זוכר. שיר פשוט שהתמזל מזלו ומזלי לקבל את אור שי ונדב שהעניקו לו נגינה תפקידים ולב שהביאו לתוצאה שאני כל כך שמח איתה.
את הקליפ הגה וערך אסף בילט המלך שהשלים טרילוגיית קליפים של הסינגלים מהאלבום, שמככב בהם רוב הציוד של אולפני סטארקה רוגוזין!"
