השחקנית והזמרת יעל מסנר משיקה את השיר "ארון הזכוכית" למילותיה של המשוררת והסופרת לאה גולדברג על פי לחן שכתב אחיה יובל מסנר שהלך לעולמו בטרם עת. השיר הנו חלק מהמופע – "עם הרוח הזאת – לאה גולדברג: שירים ופרקי יומן". מדובר במופע תיאטרלי מוסיקלי העוקב אחר הלך נפשה של המשוררת מיום בו התחילה לכתוב יומן ולאורך שירת חייה, דרך פסקול ההתבגרות של יוצרי המופע, יובל ז"ל ויעל. המופע היה אמור לעלות עם יובל. מאז מותו – יעל עושה את הדרך לבדה.
במבטה של גולדברג
השיר "ארון הזכוכית" התפרסם לראשונה במסגרת אסופת שיריה של לאה גולדברג והוא משוייך לתקופת בגרותה. השיר עצמו עוסק בזמן, זיכרון, ותשוקה פנימית שאינה דועכת – כל זאת בתוך תמונת דומם סטטית של ארון זכוכית. זהו שיר של מבט לאחור, אבל כזה שמתעקש להבהיר: הרגש עוד חי, עוד בוער.
לדבריה של יעל…
כך יעל מסנר על השיר והמופע – "לפני עשרות שנים, הוא היה מגיע להוריי עם שלל של שירים שהלחין ללאה גולדברג. זה היה יובל של 'טאטו', 'בלאגן', 'מזרח־מערב' ושלל הרכבים – ולצד זה, המגירה האינטימית של לאה. היא הייתה המשוררת הגדולה מכולן, עבורו. אמא תמיד ביקשה שיעשה מערוף וישמיע שוב את השיר מהשבוע שעבר. הוא היה מתעצבן, אבל ככה נערם שיר על שיר, ואצלה זה נגמר תמיד בחיוך, שמספר סיפוק אבל מסתיר הרבה מבוכה, כמה גאון הבן שלה, וכמה טעונים הדברים. כששאלתי את יובל על מה השיר, הוא ענה: 'לא ממש יודע, אחותי. אבל הוא יפה. קראתי פעם שאולי היא כתבה את זה על עם ישראל, על התרדמת כדימוי לגלות'. בעיניי, בתקופה הנוכחית כשהחברה נמצאת במנהרה מחרידה, כל כך משוועת לישועה, הוא רלוונטי מתמיד כי הוא מבטא את הזעקה של התקופה. כולם רוצים להתעורר. לעורר. להירפא. להיגאל. ודווקא דרך דימוי של נסיכה בארון זכוכית בגן. לאה גולדברג כתבה על החיים שסביבה, על כל טירופם, אבל לא כתבה פוליטי, ונסמכה על הרבה טבע בעולם שלה. לכן, אחרי לבטים בין כמה לחנים אחרים מדהימים ביופיים של יובל ללאה, הרגשתי שבמובן של אמנות ככלי לעשות עולם טוב יותר, דווקא את "ארון הזכוכית" צריך להקליט עכשיו."
את יעל והמופע החדש תוכלו לפגוש בתאריך 11 ביוני בבית מזיא, בתאריך 17 ביוני באודיטוריום ראשון לציון ובתאריך 4 ביולי בקפה תיאטרון הקאמרי
