על מנת לגעת במחזה כמו מדיאה יש צורך לצאת למסע בזמן כאלפיים וחמש מאות שנים לאחור, אל שנת 431 לפני הספירה. אז הגיע המחזה "מדיאה" כפי שכתבו אוריפידס אל המקום האחרון במסגרת תחרות כתיבת מחזות לכבוד חגיגות אל היין ביוון העתיקה.
בטקסט המקורי סיפור המחזה, לפי אוריפידס, עוסק בדמותה של מדיאה, נסיכה אוריינטלית שהתאהבה ביאסון, מנהיג מסע הארגונאוטים, וסייעה לו להשיג את גיזת הזהב. לשם כך שכנעה את בנות פוליפס כי רקחה עבורן שיקוי מצעיר, שאם ימשח בו אביהן לאחר הריגתו יזכה בנעורי נצח. בעקבות זאת רצחו בנות המלך את אביהן, ומדיאה ויאסון נמלטו ליוון. שם זונח יאסון את מדיאה לטובת בתו של אחד הנסיכים המקומיים ממניעים תועלתניים. מדיאה מתבשרת כי עליה ועל ילדיה לצאת לגלות, מבקשת ארכה של יום ונענית. היא שולחת לכלתו הטריה של יאסון במתנה שמלה שכאשר היא נלבשת, פורצת ממנה להבה המכלה את הכלה ואת אביה. כנקמה נוספת ביאסון היא רוצחת את ילדיהם, שאותם ילדה, ונמלטת באמצעות מרכבתו של הליוס, אל השמש, שהוא סבה. בכלל בסאגה הסיפורית של מסעות הארגונאוטים המיתולוגיים נחשפת מדיאה ככלבה אמיתית שרק יוצרת צרות צרורות, גורמת למלחמות ועדיף היה להם וליאסון שלא לפגוש אותה בכלל.
באופן אישי נחשפתי לדמותה המיתולוגית והטרגית של מדיאה כבדרך אגב בעודי כנער הנאלץ לקרא את הספר "גיזת הזהב" אודות יאסון ומסע הארגונאוטים כפי שכתבו רוברט גרייבס בעקבות הסיפור המיתולוגי היווני, כדי להתחנך על ברכי המיתולוגיות העולמיות והיוונית ביניהן. את ההרחבה אודות עלילות הארגונאוטים קיבלתי בעל פה מפי אמי המנוחה שהייתה שוחה כדג בעולמות הספרותיים הללו…
סיפורה של מדיאה כמחזה בשפה העברית עלה לראשונה מעל בימת תיאטרון הבימה בשנות החמישים כאשר את דמותה של מדיאה גילמה השחקנית חנה רובינא. בשנות השבעים גירסה נוספת עלתה מעל בימת התיאטרון הקאמרי בכיכובה של חנה מרון ובשלהי המאה שעברה המחזה עלה שוב בהבימה והפעם עם גילה אלמגור בדמותה של מדיאה. לפני עשרים שנה המחזה עלה גם בתיאטרון גשר בכיכובה של יבגניה דודינה. אלו הגרסאות העיקריות שכן המחזה עלה בצורה כזו או אחרת מעל בימות נוספות בארץ.
בשנה האחרונה עלה המחזה פעם נוספת במסגרת ההפקות של התיאטרון הקאמרי כאשר סיפור העלילה עובד בידיה של שחר פנקס לסיפור עלילה בת ימינו והמחזה בוים על ידי עירד רובינשטיין.
סיפור העלילה המתחדשת עוקב אחר בני הזוג מדיאה ויאסון, המוגדרים כזוג מוצלח, "פאוור קאפל" אמיתי. יש להם ילד מושלם, בית מושלם, והסטארט-אפ האקולוגי שלהם בהנדסת ביו טק עכשווית על שיפור דבש הדבורים, עשוי לשנות את העולם. לכאורה החיים הטובים במסלול הנכון כאשר הפרויקט המבטיח ממומן בידי איל הון קריאון. עד שהכל משתנה כרעם ביום בהיר. מדיאה מגלה כי לבעלה יאסון, רומן עם ניקה, בתו הצעירה והיפה של קריאון, בעקבות החשיפה והויכוח הזוגי שפורץ, מודיע יאסון למדיאה שהוא עוזב את הבית כדי לחיות בזוגיות עם ניקה שכבר נכנסה להריון ממנו. בבת אחת כל החלומות וההבטחות קורסות לנגד עיניה. מדיאה מחליטה לצאת למסלול נקמה שלא ברא השטן. ולא אמשיך כדי לא לפגום בחוויה ובמתח ובשיטות הפעולה כפי שעובדו לגרסה הנוכחית…
על הבמה אנחנו פוגשים את השחקנית כינרת לימוני בדמותה של מדיאה, מולה עמוס תמם שגילם כבר דמות יוונית מיתולוגית כאשר כיכב במחזה אדיפוס (החוזר לבמה באפריל – מאי), אף הוא חלק מהתרבות היוונית העתיקה, בתפקיד יאסון, אנסטסיה פיין בדמותה של ניקה, את אביה איש העסקים העשיר קראון מגלם השחקן מוטי כ"ץ ואילו רות אסרסאי מגלמת את תיאה, העוזרת והמטפלת בילד היחיד של בני הזוג, על פי הגרסה הנוכחית, לוקאס המגולם לסירוגין בידי הילדים אביב לוי, פלג חורב ושלו חסיד. דמות משנית נוספת היא המאפרת אותה מגלמת טל פרלמן.
את העלילה שיבצו בתוך תפאורה שיצר ערן עצמון בדמות קובייה מרכזית המהווה את חלל חדר המגורים מחד והמטבח מאידך נעטפים בשוליים בשורות של כוורות דבורים, המחזה מקבל אווירה קודרת באמצעות התאורה שיצר אבי "במבי" בואנו אליה נלווה וי ארט והקרנות וידאו של גיא רומם, התלבושות תוכננו ונתפרו בידי אורנה סמורגונסקי. את המעברים בין הסצנות מקשט המוזיקאי רועי ירקוני שכבר נחשפנו לעבודותיו בתיאטרון הקאמרי החותם את הפן המוזיקלי בשיבוץ לתוך פס הקול את השיר – Listen to Your Heart של רוקסט.
אין ספק שהגרסה העכשווית מראה כי ניתן לקחת קלאסיקות עתיקות יומין ולהפכן ביד הנכונה והאמונה לסיפורים בני זמננו שמצליחים לא רק לדבר את השפה העכשווית אלא לאמץ את העלילה למה שמתרחש כיום במרחב הציבורי בו אנו חיים. אמנם הדי המלחמה והמאבקים הפוליטיים העכשוויים לא באים לידי ביטוי אך הוויית החיים במאה העשרים ואחת בשנת 2025 נוכחים בעלילה באופן מוצלח (סמארטפונים, טאבלטים, משחקי מחשב, פוסטים ברשת, אינסטגרם וכדומה).
הטקסט במחזה מהווה חלק מאוד חזק בהתרחשויות, כך הרגע בו יאסון (עמוס תמם) בטקסט נוקב וחודר בחריפותו המעליבה – "נגמר לי, אני לא אוהב אותך אני לא אוהב את הריח שלך, אני לא אוהב את הגוף שלך, אני לא אוהב בך כלום. פעם אהבתי שאת משוגעת. עכשיו מה, סתם רעש. ואני לא רוצה את זה יותר. לא רוצה…"
לעומתו ההנגשה לימינו אנו מפי כינרת לימוני בדמות מדיאה – "הנייד שלי מפוצץ בתמונות שלנו, תראי, ממש כמו לגו רואים איך לאט לאט אנחנו… איך הינו את המשפחה שלנו. את זה הוא צילם דקה אחרי שלוקאס נולד, וזאת הדירה הראשונה ש.. וכאן, זה בלילה שהשתכרנו. אבל אז אני מסתכלת על התמונה שלו איתה ואני שואלת את עצמי איפה האמת? כי בשתיהן הוא עם אותה הבעה וזה מפחיד…"
כצופה אתה נוטה להיות ב"מחנה" של האישה המוצגת כקורבן ואתה אפילו "מוותר" לה על כמה תעלולים די מסוכנים שהיא עושה לצרתה, עד שמגיע הרגע הנורא מכל וכאן איך שלא תסתכל על הסיטואציה ומה שהוביל אליה, לא תוכל לעולם להישאר שווה נפש.
בחוברת המוקדשת למחזה, אותה ערכה אחינועם קפון מספרת הכוכבת הראשית כינרת לימוני על תחושותיה ומחשבותיה כאשר נקראה לשחק את דמותה של מדיאה – "ניגשתי לתפקיד בחיל ורעדה. בראש ובראשונה, הרגשתי שאני נכנסת להיכל הקודש של התיאטרון ולנעליהן של שחקניות בלתי נשכחות שמילאו את התפקיד הזה, החל מחנה מרון, דרך מרים זוהר ועד גילה אלמגור. זוהי כשלעצמה משימה לא פשוטה ומאתגרת. למזלי אני אוהבת אתגרים. בתהליך העבודה, מה שעמד לנגד עיניי הוא גם לעשות כבוד לכל השחקניות האלו שהערצתי. ובו זמנית גם להביא בשורה חדשה ולהפוך את מדיאה לשלי.
הדבר השני, והלא פחות חשוב, הוא האייקוניות של התפקיד. מדיאה, דמות גדולה מהחיים שמגיעה מהמיתולוגיה היוונית, אישה שהתנהלותה ומעשיה רחוקים ממני שנות אור, אך ההתעסקות בה כרוכה גם באחריות גדולה כלפי המקור. לכך נוספת העובדה שהמחזה שלנו הוא עיבוד מודרני. לאורך כל התהליך, חשתי שהמשימה "להצדיק" או לנמק את מעשיה של האישה הזו תהיה מורכבת הרבה יותר כשמדובר במחזה שמתרחש בימינו אנו ובאישה שיכולה להיות כל אחת מאתנו.
בשלב מוקדם הבנתי שלא רק שאני לא צריכה להצדיק את מעשיה של מדיאה, אני גם בפירוש לא רוצה להצדיק אותם. המשימה שלי הייתה לגרום לצופה לחוש הזדהות עם התהליך הרגשי שהיא עוברת ועם הכאב שלה. אך לבסוף – לבחור לא לפעול כמוה.
תהליך העבודה על התפקיד היה אחד המרתקים, המעניינים, הסוחפים, הקשים וגם המהנים שעברתי. צללתי לעולם אחר והחיים התמקדו במה שקורה בחדר החזרות – יחד עם צוות יוצרים מהחלומות, שבראשם שחר פנקס. הכותבת הרגישה, עם קאסא נפלא ועמוס תמם אחד מופלא ומוכשר שהוא פשוט פרטנר מתנה, ובמאי אחד ויחיד, עירד רובינשטיין, שהוביל אותי, החזיק לי את היד והאיר לי את הדרך בחכמה ורגישות.
אני מאוד גאה בתוצאה ומקווה שהקהל יצטרף אלינו לחווייה החד פעמית הזו שיצרנו ביחד ונקראת "מדיאה"".
המחזה ממשיך לרוץ וישנם תאריכים להצגות החודש ובחודש הבא, כל הפרטים והכרטיסים כאן, תהנו.
