האופרה "אותלו" מאת ג'וזפה ורדי, שהועלתה אמש בבכורה באופרה הישראלית, הייתה חוויה אמנותית יוצאת דופן, שמיקמה את ההפקה ברמה בינלאומית גבוהה. כמי שזכה לראות את ההפקה בבית האופרה הממלכתי של וינה, (ההפקה שלימים נהפכה להפקה בשיתוף עם האופרה הישראלית) לפני מספר שנים, (במילים אחרות אותו הבימוי, אותה התפאורה, אותם התלבושות רק הקאסט שונה) אני יכול להעיד שהגרסה הישראלית אינה נופלת במאומה מזו האוסטרית (ולעיתים אף מתעלה עליה) , הן מבחינת הרמה המוזיקלית והן ברמת הבימוי והעיצוב הבימתי. אין זה מובן מאליו שבתקופה כזו אנו זוכים בהופעות אורח של זמרים ברמה כה גבוהה ובהפקה כה עשירה ומושקעת.
ההתרגשות האישית – רגעי קסם באולם מלא
כבר מרגע הכניסה לאולם הרגשתי את הציפייה המתוחה באוויר. ההיכל היה מלא מפה לפה, עדות לכך שהקהל הישראלי עדיין צמא לחוויות אופראיות משמעותיות, במיוחד בתקופה מאתגרת זו. המפגש עם היצירה, שהכרתי היטב מהפקות קודמות, היה מרגש לאין שיעור. כאשר נשמעה הפתיחה הדרמטית של ורדי, הרגשתי צמרמורת של ממש, והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון הצליחה לסחוף אותי מיד פנימה אל תוך העולם הרגשי הסוער של אותלו.
ניתוח המוזיקה של ורדי
ורדי, במיטבו המאוחר, מציג ביצירה זו עומק מוזיקלי ודרמטי שאין שני לו. האופרה נכתבה על פי מחזהו של שייקספיר ומציגה פסגת כתיבה אופראית, בה ורדי מתעלה מעל לאריות המסורתיות ויוצר רצף דרמטי ומוזיקלי כמעט רציף. הפתיחה המונומנטלית, ללא אוברטורה מסורתית, מטילה את הקהל מיד אל תוך סערת הים, כשהתזמורת מתפרצת בכוח אדיר ומכינה את הקרקע לכניסתו הדרמטית של אותלו.
ורדי משתמש במוטיבים מנחים ובעיבוד תזמורתי עשיר כדי להדגיש את הרגשות והמתח העלילתי. הסצנות רבות המשתתפים, כמו זו בבית המרזח וסצנת ההמון, תוזמרו במיומנות, כאשר ורדי רוקם שכבות מוזיקליות עשירות המשלבות מקהלות, כלי נשיפה ותופים המעניקים דרמטיות אדירה. רגעים אלו היוו אתגר ביצועי משמעותי לתזמורת ולסולנים, אך הביצוע היה חד ומדויק להפליא, כשהוא משמר את האנרגיה והמתח המוזיקלי.
ביצוע התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון
התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, תחת שרביטו של המנצח דן אטינגר, ביצעה את היצירה בדיוק יוצא דופן וברגש עז. אטינגר, הנחשב לאחד המנצחים המבריקים בדורו, ניהל את הביצוע באופן וירטואוזי, כשהוא מאזן בצורה מושלמת בין הדינמיקה העוצמתית של התזמורת לרגישות האינטימית הנדרשת בסצנות הליריות.
הייחוד בפרשנותו של אטינגר היה היכולת לשמור על מתח דרמטי לכל אורך היצירה. הוא הצליח להדגיש את האופי הסוער של הפתיחה, את הפראיות של סצנת ההמון, אך גם את העדינות הנדרשת בסצנות האישיות של דזדמונה. הקווים המוזיקליים זכו לטיפול מוקפד, כאשר הדיאלוגים בין כלי הקשת לכלי הנשיפה נבנו בצורה דינמית, מה שהוסיף עומק רגשי לכל רגע באופרה. רגעים כמו הדואט "Già nella notte densa" בין אותלו לדזדמונה זכו לאינטרפרטציה עשירה ומלאת ניואנסים תחת ניהולו המוזיקלי המופתי.
הייחודיות של "אותלו" כאופרה והשפעותיה המוזיקליות
"אותלו" היא אחת מהיצירות הבשלות והמורכבות ביותר של ג'וזפה ורדי, והיא מסמלת את המעבר מאופרה מסורתית לעבר דרמה מוזיקלית רציפה ומתקדמת יותר. בניגוד לאופרות המוקדמות של ורדי, בהן נבנו קטעים מוזיקליים נפרדים (אריות, דואטים, מקהלות), "אותלו" מבוססת על רצף דרמטי כמעט בלתי פוסק, תוך שילוב טכניקות סגנוניות מתקדמות בהן השתמשו מלחינים מאוחרים יותר.
ורדי הושפע רבות מהמוזיקה של מלחינים קודמים:
וולפגנג אמדאוס מוצרט – במיוחד באופן שבו מוצרט הצליח לשלב דרמה עמוקה עם מוזיקה קליטה ורציפה, כפי שניתן לראות ביצירות כמו "דון ג'ובאני".
ג'ואקינו רוסיני – ורדי הושפע במיוחד מיכולתו של רוסיני לפתח רגעי מתח דרמטיים במוזיקה, תוך שימוש חכם במקצבים חוזרים ובאינטרקציה בין כלי נגינה.
ריכרד וגנר – למרות שוורדי נחשב לנציג המובהק של האופרה האיטלקית, אין ספק שהוא הושפע מווגנר בהיבטים של שימוש במוטיבים מנחים, תזמור מורכב, והתייחסות לאופרה כאל מכלול דרמטי שלם.
השפעת "אותלו" על מלחינים מאוחרים יותר
"אותלו" סימנה נקודת מפנה במוזיקה האופראית והשפיעה על מלחינים שבאו אחריו:
ג'אקומו פוצ'יני – ניתן לראות את ההשפעה הדרמטית של ורדי על פוצ'יני, במיוחד ברצף המוזיקלי הבלתי פוסק והקווים המלודיים העוצמתיים שמאפיינים את "טוסקה" ו"לה בוהם".
ריכרד שטראוס – השימוש של ורדי בצבעוניות תזמורתית והשילוב בין דיאלוגים מוזיקליים ומקהלות השפיע רבות על סטרוס ביצירותיו המאוחרות יותר.
הנושא המרכזי של הטרגדיה – בגידה, קנאה ואובדן
" אותלו" איננה רק אופרה מופלאה מבחינה מוזיקלית, אלא גם דרמה פסיכולוגית מעמיקה על טבע האדם. במרכזה עומדת הקנאה ההרסנית, אשר מובילה את אותלו לחשדנות עיוורת ולאובדן כל שיקול דעת.
יאגו, בדמות הנבל המושלם, אינו רק דמות של רוע מוחלט אלא מייצג את הכוח המניע של מניפולציה ורמייה. אותלו, שנחשב ללוחם חזק ונאמן, הופך לאדם חלש ופרנואידי, ובכך ורדי ושייקספיר מציגים את הסכנה שבחוסר ביטחון ובניצול רגשות בסיסיים של האדם.
המשמעות של הטרגדיה באופרה זו נותרה רלוונטית גם כיום – היא עוסקת בטבע האנושי, בקלות שבה ניתן להטעות אדם, ובכוח ההרסני של רגשות שאינם מרוסנים.
"אותלו" היא מהטרגדיות הגדולות של התיאטרון והאופרה, יצירה שבוחנת את השפעותיה ההרסניות של הקנאה. ורדי, בשיתוף עם הלבריתן אריגו בויטו, הצליחו לתרגם את הדרמה השייקספירית לשפה מוזיקלית עשירה ורבת-משמעות. המוזיקה של ורדי משמשת ככלי להמחשת רגשותיהם של הדמויות: הקנאה המכרסמת של אותלו מקבלת ביטוי תזמורתי דרמטי, בעוד שהתמימות והאהבה של דזדמונה מתוארים ברכות מוזיקלית עילאית.
יאגו, בתור הנבל המניפולטיבי, מוביל את העלילה במסכת של רמייה ותככים, ומוזיקלית ורדי מעניק לו רגעי בריטון עשירים ועוצמתיים. האריה המפורסמת שלו, "Credo in un Dio crudel", מייצגת את האכזריות והניהיליזם שלו, עם ליווי תזמורתי אפל וכבד. אותלו, לעומתו, נקרע בין אהבתו העזה לדזדמונה לבין חוסר הביטחון שלו, שהולך וגובר תחת השפעתו של יאגו.
הסולנים – הופעות בלתי נשכחות
הופעותיהם של הסולנים תרמו רבות לעוצמה הרגשית של ההפקה:
כריסטיאן בנדיקט (אותלו) – קולו הטנור הדרמטי של בנדיקט הדהד באולם, מביא עמו שילוב של עוצמה ורגש. הוא גילם את אותלו כדמות רבת-שכבות, שאינה רק לוחם עז אלא גם אדם פגיע המאבד את עצמו לתשוקותיו.
אלה וסילבצקי (דזדמונה) – עם סופרן מלאכי, היא גילמה את דזדמונה בתמימות כובשת, ובמיוחד באריה "Ave Maria" הציגה רכות ושבריריות שקרעו את הלב.
יונוץ פאסקו (יאגו) – בתפקיד הנבל התחבולן, פאסקו הרשים בקול הבריטון העשיר שלו, כשהוא מפליא בגילום דמותו המניפולטיבית של יאגו.
רונה שרירא (אמיליה) – מי שבאמת גנבה את ההצגה הייתה הזמרת רונה שרירא בתפקיד אמיליה. עם קול וירטואוזי ועוצמה דרמטית יוצאת דופן, שרירא הפכה כל רגע שלה על הבמה למרשים ומלא נוכחות.
אולם מלא ואווירה מחשמלת
האולם היה מלא מפה לפה, עדות נוספת לאיכותו של האירוע ולכמיהתו של הקהל המקומי לחוויות תרבותיות ברמה הגבוהה ביותר. האקוסטיקה הנהדרת של המקום תרמה רבות לעושר הצלילי של המוזיקה ולתחושת הקרבה בין המבצעים לקהל. לאור התקופה המאתגרת, העובדה שהנהלת האופרה הישראלית בחרה להעלות הפקה כה מרשימה ויקרה היא מעוררת הערכה ומעידה על מחויבות אמיצה לאמנות ולתרבות.
לסיכום
"אותלו" באופרה הישראלית היא הצלחה גדולה, והפקה זו מוכיחה שוב כי הבמה הישראלית מסוגלת להתמודד עם הסטנדרטים הגבוהים ביותר של האופרה העולמית. עבורי, זו הייתה חוויה מרגשת מאין כמותה, שהשאירה בי רושם עמוק. רגעים כמו הסערה הפותחת, התזמורת המתפרצת והזעקה הנואשת של אותלו ברגעי הסיום יישארו עמי זמן רב. זו לא רק אופרה – זה היה ערב של אמנות במיטבה.
לעיון בתאריכים נוספים לעליית האופרה ורכישת כרטיסים לחצו כאן
טריילר לצפייה
