בסוף השנה יצא לאור אלבומה ה- 14 במספר של המוזיקאית והיוצרת דנה ברגר – "בלב פתוח”, אלבום ששיריו נולדו לאורך שנתיים, בין ימי הקורונה לימי המלחמה והוקלט בין אזעקה לאזעקה.
כך דנה ברגר על האלבום החדש – "השירים החדשים משקפים את העולם החדש והמרתק אליו נכנסתי בזמן הקורונה.עולם של תרפיה בנשימה, מיינדפולנס והתבוננות פנימה. השירים מדברים על איך להפנות את תשומת הלב פנימה אל עצמנו ולטפח ולפתח את הבפנים שלנו כשבחוץ כל כך רעוע וקשוח. איך אני מצליחה למצוא את הכוחות בתוכי, את העוגן הפנימי שלי, כדי להישאר שפויה ומאוזנת בעולם שקורס עלינו, בעולם של מלחמה וכאב. כדי להישאר עם לב פתוח כשכמעט ואין נחמה בחוץ והתנועה ההישרדותית הטבעית שלנו היא להתכווץ ולסגור. השירים נכתבו למרחבי לב, מעגלים, סדנאות וריטריטים שיש לי הזכות להעביר. אני פוגשת אנשים רבים שמגיעים לעשות עבודה פנימית , עבודת התבוננות, אנשים אמיצים שמוכנים לפגוש את עצמם על מנת שיוכלו להיות בני אדם שלמים יותר בעולם השבור שלנו. האלבום מתאפיין בהפקה מוזיקלית שונה מהרגיל עבורי. צלילים רכים יותר, כלי הקשה מיוחדים, צבעי רוח ואש, מים ואדמה, ההפקה מאפשרת יותר אוויר ונותנת יותר מקום למילים ולמנגינות."
מופע ההשקה
הגענו באיחור קל, היישר לצליליו האחרונים של מופע החימום של שפי אורן בך בליווי, אורי לביא.
הבמה מתחלפת, הנגנים עולים ואז הגיעה דנה, כמו שמש גדולה וטובה מלאת ביטחון, לבושה בגלבייה שחורה שמעוטרת בפס זהב, כמו כתר למלכה. המופע נפתח עם המילים, "תני למילים לזרום דרכך", על ה-one דנה מתנועעת ורוקדת ברכות, כשמאחור על המסך יש עבודת וידאו ארט לא מתפשרת שמכניסה אותך לאווירה של ברוכים הבאים לארץ הפלאות .ואיזה ערב מכונן זה היה.
השיר השני נפתח עם קולו המלטף של חליל הצד ועם המילים, " כמו שהאור צריך את החושך, יאוש מוצא תקווה, כמו שהגוף זקוק לנשמה, שאיפה נשיפה". זמן בו אני מסתכלת על מיכל, חברתי היקרה ואומרת לה, באנו לרפא את הלב והנשמה. בסיומו של השיר, דנה פונה לקהל בהיי מתוק, מברכת על שכולם הגיעו ומספרת שחוגגים יומולדת לאלבום חדש, לאלבום קוראים "בלב פתוח" , "בלב פתוח בתוך ימים של כאב, טירוף, מלחמה, אובדן, אבל ואיך בכל זאת אנחנו משאירים את הלב הזה פתוח כשהנטייה הטבעית שלו בשביל לשרוד היא להיסגר ולהשתריין, אז ככה קוראים לאלבום וזאת השאיפה" דנה לוקחת נשימה טובה ממשיכה ופונה לקהל בשאלה "מסכימים להיות פה בלב פתוח בזמן הקרוב?" צלילי הגיטרה בוקעים לחלל, דנה מתחילה להניע את ידיה ברכות תוך כדי שמספרת על האלבום שנכתב בין מגיפה למלחמה והוקלט בין אזעקה לאזעקה כשעל הדרך, דנה למדה לנשום. לוקחת נשימה טובה ומזכירה לנו כמה חשוב לנשום. פותחת בשירה של "אהבה, למה את חייבת כל כך להכאיב…"
דנה ברגר, זמרת, יוצרת, אישה, חזקה, אומרת את שעל ליבה, בלי לחשוש מאדוות התגובות.
"אהבה, משנה צורה, מפחידה". עם עיבודים חדשים, סאונד נפלא, נוכחות בימתית מלטפת ווידאו ארט מחבק ומשלים את האווירה. "מי מחכה למי באיזור הנפשי, מי לא קורא למי, אני אני, להסתכל אחד לשני בעיניים." בזמן בו דנה מלמדת אותנו לעוף יחד איתה.
דנה מספרת שאיפשהו בקורונה היה לה זמן פנוי, אז הלכה ללמוד לנשום, כי הכל היה כל כך מפחיד ואסור היה להתחבק, זוכרים? עוד חשבנו אז שקשה לנו" ואז מבקשת מהקהל לקחת יחד נשימה ומוסיפה, "מי שזה מביך אותו, שיתגבר". כמה למילים יש כח, ויותר מזה, לאופן הגשת המילים. תודה.
ממשיכים במסע ל"תוך כדי תנועה" שיש בו את המשפט היפייפה והחשוב, "מתי בפעם האחרונה, דיברת עם הלב שלך?".
דנה מזמינה את שפי אורן בך לבמה, ממשיכות יחד את המסע הקסום של הערב הזה, הן הכירו לעומק במעגלי הנשימה. חיבור קולות קסום ומיוחד. "מותר לך להיות חלשה, מותר לך לבכות עכשיו בלי בושה", כך נפתח השיר 'עטופה ומוגנת', אותו
דנה מציגה את מאור שוורצברג, "מאור, המפיק המוזיקלי של האלבום ושל המופע, הוא שותף, הוא חבר, הוא אח, איש כל כך מוכשר וכל כך צנוע. חוגגים לידת תינוק".
לפני השיר 'הנה באתי הביתה', דנה מבקשת מהקהל להחזיק תקווה מזוקקת ב3 דק שיר הקרובות, תקווה ללא ציניות שדוחקת את היאוש הצידה. כשדנה מתחילה לשיר, המסך מאחור מתחלף בכתובית גדולה של BRING THEM HOME.
דנה מזמינה את מיס, יעל דקלבאום לבמה, נותנות חיבוק אומרות שלום, מרימה ומספרת שגם ליעל יש אלבום חדש. מנסות לחשב כמה שנים מכירות, דנה שואלת את יעל אם היא זוכרת מתי הכירו, יעל עונה במתיקות, "אני יודעת שאני הכרתי אותך, רק אני לא יודעת מתי את היכרת אותי".
דנה מקדישה את השיר הבא לאמא שלה שנפרדה ממנה ונפרדה מהעולם, שיר מתוך אלבומה של יעל הנקרא 'שמחה ועצב' והשיר נקרא 'חיק האושר'. ומשם ממשיכות יחד לתהום ולקצה, בשילוב קולות ונוכחות בימתית מלטפת וקסומה. ממשיכות לשיר מתוך אלבומה של יעל, במשפט הראשון, דנה מתיישבת על הבמה וחולצת נעליים, יעל ב Black על המילים וגם היא בעניין של להוריד נעליים. כך המשיכו מאווררות רגליים עם נשמות מחוברות. יעל מוסיפה שאולי תנגן לאט יותר כדי שהמפגש הבימתי הזה ישאר ולא יגמר.
הערב ממשיך, כשדנה מזמינה את אורי לביא, לתת עם מקלות הצ'ופסטיק שלו, מספרת שאורי הוא זה שחיבר אותה למאור, כאשר חיפשה לאלבום כלי נגינה ועטיפה פחות של רוקונרול ויותר של רוח. ממשיכים ל 'עוד סיבוב, עוד סיבוב, עוד גל'. איך בכל שיר בערב הזה אפשר להיתפס על משפט שיכול להישאר איתך לנצח.
הערב ממשיך כשבסופו יעל ושפי מצטרפות בחיבוק לבמה כשדנה מספיקה לאמר, "שיר לקוריני" ומבצעות יחד את 'ימי הפרח והאהבה' של קורין אלאל. ואיזזזזהההה שיר.
מופע עשוי לעילא ולעילא. ובו זמנית, לא נראה עשוי כלל, במובן, שאף פרט לא לחץ יותר מידיי בשום זמן ומקום. ערב מחבר, פותח ומרפא את הלב. דנה, את השראה טובה ומיוחדת, החיבור הזה לעצמך, מורגש בכל רגע הערב. תודה לך ועליך.
'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים' יצאתי מהבית עם עייפות מוגברת וחזרתי מחוזקת לחיים. זאת הייתה חמימות שנשארת איתך. הרבה אחרי סוף המופע. היה כמו חלום מתוק. חלום מרפא. חלום שנותן הרבה אוויר לחיים עצמם.
תודה
הפליאו בנגינתם ומלאכתם:
גיטרה והפקה מוזיקאלית: מאור שוורצברג | בס לגווניו: עומרי פורת | פסנתר: עינב ג'קסון כהן | תופים וכלי הקשה: גבריאל אייזנמן | סאונד: אייל אבן צור | וידאו ארט ותאורה: עדי שרון | ניהול במה: אלעד סוסאל | ניהול: אבישר סביר | הפקה: חן גזית-נאור | יח"צ : שרון מלין | דיגיטל : דיגיסטייג' | בוקינג : המון ווליום
את דנה ברגר ניתן לפגוש באחד או יותר מהמופעים הבאים:
13.2.25 הספריה הלאומית ירושלים אורח : אבישי כהן
20.2.25 צוקר היכל התרבות ת"א אורחות : דנה עדיני,סיון טלמור
כמה רגעים מתוך המופע כפי שנקלטו בסמארטפון
