עלמה גוב היא בעצם הטיילור סוויפט שלנו, עשר שנים יותר צעירה ובלי הטררם הסקסיסטי של הבגדים הנועזים והצווחות של המעריצות, היא יותר מלכת הפולק הישראלי העכשווי שיותר ויותר בני ובנות נוער הולכים שבי אחריה, תוך שנים מספר ובגיל כל כך צעיר היא כבר אוחזת בשלושה אלבומים (ועוד סשן לייב ייחודי) וסבב הופעות השקה לאלבום הטרי מאוד "עולם שלי" שאחת מהן הגיעה אלינו היישר לנמל יפו המתחדש במועדון בארבי. אהבתי כל רגע אך פיזית לא החזקתי מעמד עד הסוף ועל כך אני עומד ליד הקיר כעונש עצמי…
פריחת הנרקיס
אפתח עם נרקיס רעם, מוזיקאית צעירה העושה בימים אלו את דרכה לקראת הוצאת אלבום בכורה "אחיזה אחרת", בשעה תשע וחצי עולה נרקיס המלווה בהרכב נגנים הכולל את דניאל יצחקי על הקלידים, נעמה גור בגיטרת בס וניר קליינר על התופים ומבצעת כמה משיריה.
מהרגעים ששמעתי אפשר לומר כי נרקיס היא זמרת עם ישראלית, פולק בואכה פופ רך המתערסל עם מלודיות נימוחות באוזן. ראוי מאוד לשים לב ולהטות אוזן לשירים שהיא כותבת, מלחינה ומבצעת בהפקתו של איתמר שדות (Allan Tune), שלושה מהם כבר מצויים ברשתות ושירותי הסטרימינג – "חלמתי" שיצא בשבוע שעבר, "אחיזה אחרת" והשיר "איך חלפו הימים" בשיתוף עם המוזיקאי בועז קראוזר.
העולם שלה
השעה עשר בדיוק, הקהל הרב שמילא את הבארבי לחלוטין, צעיר מאוד, נערים ונערות, חלקם הגדול בתקופת העשרה שלהם.ן, כבר מתוח עד הקצה, כשהבקליינר עולה לבמה לסידורים אחרונים הקהל כבר שואג ומוחא כפיים, והנה זה מתחיל, המופע המרכזי יוצא לדרך, לעלמה גוב יש הרכב הכולל את טל איפרגן בגיטרות, אוריאל קדם בקלידים, נדב לביא בגיטרת בס העומד מאחור יחד עם אומה ספנג'ין ויובל גוב זמרות הליווי. בשולי הבמה ניצבת מערכת התופים עליה שולט ניר קלינגר.
עלמה פותחת עם שיר מתוך האלבום החדש "זה הסוף", השיר שהיה חלק מהובלת המסע לקראת האלבום עצמו, שיר האוחז בכפל משמעויות, מצידו האחד הוא עולץ מלודית אולם הטקסט שלו עוסק בפרידה וזה עצוב. הקהל מכיר כל מילה ואכן הערב הופך בעצם למסע של שירה בציבור בגרונות ניחרים פחות או יותר, יש באוויר מן דוק כזה של רומנטיקה עמוסת רגשות, בדיוק המרשם הנכון לפתוח בו את המופע ולסחוף את הקהל קדימה לתוכו.
עלמה ממשיכה כשהיא מלווה את עצמה ביוקללי בשיר מתוך אלבומה הקודם – "איך האהבה הזאות חומקת בין האצבעות שיצא לפני כשנה, השיר "אל תמהר", שיר אהבה תמים למראה העוסק ברגעי הקסם של אהבה ראשונית. היא עוברת לביצועו של השיר "מהו הסיכוי" שנכלל באלבום הבכורה שלה "מאוחר מידי" שיצא כשהיא בסך הכל בת 19, השיר באווירת הפולק אמריקנה כשהיוקלילי מכתיב את הקצב והאווירה עוסק אף הוא במערכות יחסים ברגעי משבר עם תקווה לאיחוי קרעים, כמה רגשות משחררת עלמה גוב בשירתה, זה בעצם הסוד של הקסם שלה, צעירה, רגישה וקולעת בדיוק לנושאים שמעניינים בני ובנות נוער המגלים את האהבה והמשיכה.
עלמה חוזרת שוב אל היוקלילי (בכלל במהלך המופע היא מחליפה כלי נגינה – יוקלילי, גיטרה אקוסטית ופסנתר חשמלי), בשיר "אש ומים" אותו היא מבצעת כעת, מתוך האלבום החדש, היא חוזרת אל הסיבה שלשמה התכנסנו – לחגוג את יציאת האלבום, אקט נכון אחרי מהלך הפתיחה שפרש בפני הקהל את תעודת הזהות המוזיקלית והיצירתית של עלמה לאורך שלושה אלבומים. היוקללי מונח בצד כעת ועלמה לוקחת את הגיטרה האקוסטית ככלי הליווי ובהמשך טבעי לשיר הבא באלבום החדש – "שוב במדבר" אלגוריית מילים על חששות מפני הלא נודע, חוסר הידיעה מטריף אותה, עלמה כמהה בשיר הזה לנמל מבטחים ולסביבה בטוחה, הפריטה על הגיטרה היא מעין מעקה בטיחות למילות החרדה.
בין לבין עוצרת עלמה את מירוץ השירים ומוצאת את הרגעים הנכונים לפנות לקהל ולהזכיר היכן אנחנו ומה קורה איתנו במהלך השנה הנוכחית, מזכירה את אלו שאינם יכולים להיות עמנו כאן ומבקשת את שובם בבטחה למשפחותיהם, הקהל מחזק את דבריה בפרץ מחיאות כפיים אדיר.
המופע נמשך עם השיר "זה בסדר" מתוך האלבום השני באווירה רגועה ומאוד שאנטי באנטי, יש קץ' מסויים ביצירות של עלמה, כשהאווירה מאוד רגועה הטקסט מצוי בסערה אמיתית, האווירה מכסה על סערות הנפש, טקסטים שהיו אמורים להיות מלווים ב"רעש וצלצולים" של כלי נגינה מקבלים את החיפוי שלהם עם הררי שלווה. זה בסדר הופך לשיר ניחום עצמי, חיזוק, אתה צריך אוזניים מאוד מחודדות כדי לקלוט את הניואנסים והניגודים בין המלודיה לתוכן…
הבא בתור הוא "עוד שיר קטן" אף הוא מהאלבום הקודם, שיר שמילותיו בוקעות מבפנים זועקות בחושך את כאבה של הנשמה, האם זהו כאב של פרידה, האם זהו כאב של נטישה, האם עסקינן באובדן טרגי? אין ספק שאדם על כך צעיר לא צריך להעסיק את מחשבותיו בכאבי נשמה שכאלו, שיר עצוב, נוגה.
והנה רגע של שמחה, "השיר הורוד" או בשמו המלא "…אל תרוץ רחוק מידי", רומנטיקה של נעורים, עלמה עוסקת באהבה שנגמרה, עדיין יודעת מה היא שווה, לא באמת נפגעת מפרידה, מבקשת להעמיד את בן הזוג הפרפר במקומו…
בכלל אני חושב שעלמה גוב היא הזמרת הכי רומנטית שיש לנו בארץ, שיריה עוסקים כל כולם ברומנטיקה, באהבות נעורים, בכאבי לב ומשברי פרידה של אהבות בוסריות. העידון והשימוש הנכון במילים מציב אותה בכמה שלבים מעל כל הממבו ג'מבו של אוקיאנוס שירי האבה פרידה שאנחנו מקבלים כל בוקר וערב מיוצרים שמבקשים להשתלב באוזני המאזינים. האיכות הנשקפת משיריה מעידה על אמת בפרסום.
ממשיכים, "שוב לצאת לעבוד" אותו מלווה עלמה עם היוקללי הנאמן הוא במקור פרי כתיבה ויצירה משותפת שלה עם המוזיקאי אבנר טואג, מדובר בעצם בהמנון, המנון של אהבה ויחסים.
כעת מגיע הרגע של שיר הנושא מהאלבום החדש – "עולם שלי" או כפי שהבנות ועלמה קוראות לו – אלוהים, שיר על התפכחות, האלוהים של עלמה גודל או מתכווץ לפי הרגשות שלה, התובנה על כך שגורלנו נתון רק בידינו, התבוננות פנימה, חלק מתהליך התבגרות תבוני, הוא עטוף במלודיה מרגיעה, הנה שוב חוזר השטיק של עלמה, טקסט סוער ומלא מכשולים העטוף שמיכת פוך מוזיקלית חמימה ומגוננת, אוזניים אוזניים, צריך להאזין בקשב רב לשיריה של עלמה.
ממשיכים עם אהבה, השיר "בין האצבעות" מתוך האלבום השני, גם כאן הטקסט המושר הופך לסוג של המנון, אמרתי כבר שהקהל מצטרף כאן לכל שורה ופסקה בשירים, זה לא נפסק, אפשר אולי לומר שהחיבור מתעצם, שירה בכוונה חזקה, מלודיה מרפרפת וחולמנית מה עוטפת טקסט של תקווה ויציאה ממשבר אהבה, וכפי שהיא שרה – "קשה להרפות… אפשר לקוות לנסות לאחות", המקהלה מלווה את שירתה של עלמה בפזמון הרפטטיבי במעין תפילה בעוד היוקללי לוקח אותנו לעבר כרי דשא מדומיינים (בראשי כמובן).
השיר הבא הוא "דשא" שבוצע לראשונה בהקלטה חיה שתועדה "לייב סשן לב בקופסא", עלמה לבד על הבמה, לפני מוצב הפסנתר החשמלי, שיר אהבה עמוס ברגש, בדוק עצבות מסויים וערגה לפעם. ממשיכה עם סשן פסנתר נוסף בשיר "טרף" מתוך אלבומה השני, צומת דרכים של מחשבות, "אני לא מאמינה שיש לזה סיבה" שרה בפזמון עלמה, מבקשת להציב לעצמה גבולות מחד ומדרגות עוצמה מנגד, אט אט המקהלה הקטנטנה נכנסת להילוך גבוה ורפטטיבי.
וכעת נוטשת עלמה את כלי הנגינה, רק היא, המיקרופון וכמובן הנגנים, בשיר "ימים ארוכים\בבקשה" הפותח את האלבום החדש, שיר העמוס ברגשות של תמיהה וערגה לפעם, יותר מידי לבחורה כה צעירה, השיר הופך ברגע למקהלת אלף זמרים וזמרות המלווים את עלמה שעל הבמה, הלחן מגיש משפטים נמתחים במשקל זהה, הוא מתפתח לתפילה ווקאלית של המהום אההה שכזה הנוסק למעלה ויוצר את המתח היישר לתוך הבית הכמעט אחרון "בבקשה…" תחינה היא הנושא החותם את השיר.
תם חלקו העיקרי של המופע, הנגנים עוזבים את הבמה ועלמה נותרת לבדה עם הפסנתר והמיקרופון כדי לבצע את השירים "כאבים בחזה", עוד שיר קטן ואובססיה 2. בשלב זה אני כבר מעוך טוטלית, נפשית וגופנית (אחרי בוקר של גלישה בים, ראש של בן 18 וגוף של בן 81…) העומס נותן את אותותיו ואני פורש אט אט כשקולה של עלמה מלווה אותי אל האוויר המהביל של המזח הדרומי בנמל יפו. תודה על הזכות.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות מהמופע
הנה רגע אחד קסום שלא התאפקתי ותיעדתי
