ככה זה שהחיים יכולים להפתיע אותך, אתה מתחיל את היום כרגיל, קימה, ציחצוח, סיבוב עם הכלבה שתוציא קצת נביחות, גלילה אוטומטית בפיד של הפייסבוק להתעדכן קצת מה פספסנו בעולם בעשר הדקות האחרונות ואז ידיעה שתופסת אותך נשמעת לרגע מופרכת לחלוטין, עמיר לב בהופעה עם תזמורת? מאיפה זה הגיע? ההופעות של עמיר לב בדרך כלל מאוד מינימליסטיות, להקה מגובשת או אפילו רק עמיר והגיטרה בחושכי המרתף הלבונטיני
בטוח שזו הייתה הפתעה מסקרנת לרבים כמוני שהולכים עם עמיר לב כבר דרך ארוכה, חגיגות ה-25 שנה ל"פעם בחיים" שהחלו עוד בשנה שעברה עם הופעות חגיגיות בבארבי של פעם השתדרגו לפתע עם התוספת של התזמורת האנדלוסית.
ולאלו שקצת פחות מכירים הפיסקה הזאת בשבילכם, עמיר לב פרץ לתודעה שלנו בתחילת שנות ה-90 עם האלבום "רוצה לראות אתכם במקומי" אותו הפיק לואי להב וגם בדואט "אני בא" עם שלמה ארצי, אבל רק באלבומו השני הנושא את שמו קבע עמיר את הסגנון המוזיקלי שאופייני לו עד היום עם שירים כמו "אריה ורותי" ו"נוסע וחוזר" – מעין שירים-סיפורים עם טאצ' פילוסופי בסגנון פולק רוק ועם קול הבס הצרוד שהפך להיות סימן ההיכר שלו במהירות.
האלבום השלישי "פעם בחיים" לו אנו מציינים 25 שנים כבר ביסס את מעמדו של לב כזמר-יוצר אישי עם השירים "עננים שחורים", "כחול וירוק" המצמרר וכמובן השיר שנושא את שם האלבום "פעם בחיים" אותו לקחה אפרת גוש לאלבומה הראשון ולשיר הנושא של הסדרה "לתפוס את השמיים".
אלבומו האחרון של עמיר לב "רומה" יצא לפני שנה וחצי ולפניו קדמו לו עוד 6 אלבומים נוספים, בין השירים הבולטים מהם "אוקטובר", "חשמל מהשמש", "נוסע וחוזר", "לאן נעלם הים" ועוד רבים אחרים, כולם נאספו בחמימות ע"י קהל המעריצים האדוק שלו שכמוני מלווה את עמיר לב בכל אלבום ובכל הופעה.
התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד שגם היא החלה את פעילותה בסמוך לתחילת הקריירה של עמיר לב מתרכזת במוזיקה שמקורה בימי הביניים של דרום ספרד בחבל הארץ האנדלוסי שבתקופה זו היה תחת שלטון מוסלמי, יהדות צפון אפריקה המשיכה לשמר את הגחלת של הסגנון המוזיקלי הזה במאות השנים שבאו אחריו וכאמור בעשורים האחרונים גם בישראל ומאופיינת בסגנון ים-תיכוני קלאסי עם השפעה יהודית-שורשית ומוסלמית.
ההופעה הזאת הייתה מתוכננת לתקופת הבארבי הישן אבל החודשים האחרונים סחפו אותנו ושינו לנו מציאות וכך גם החיבור המשותף בין עמיר לב לתזמורת נאלץ להידחות ועבר אל הבארבי החדש בנמל יפו, דומה אבל שונה, כן, יש את הצבעוניות האדומה של הבארבי ואת אותם ברזי הבירות, דוכן הנקניקיות, קומה שנייה שמקיפה את המקום ואפילו אותו מספר אנשים שיכולים למלא את הבארבי, 1000 במספר אבל בגלל שהבארבי החדש הוא האנגר מרובע ללא אזורים צידיים אז כשהמקום מלא זה נראה הרבה יותר, הבמה בהתאם יותר גדולה והתקרה הגבוהה נותנת לחלל כבוד שמרשים את כל מי שנכנס.
ואכן יש כבוד, הערב החלל מלא כמעט לחלוטין וזה קהל שבא מסיבה מאוד מסוימת, לכל אחד בקהל שם יש בטוח איזה סיפור עם לפחות שיר אחד של עמיר לב שמלווה אותו בחייו, למילים של לב יש כח לחתוך בבשר החי והוא עושה את זה בצורה מינמלסטית ומחושבת, לפעמים אלו כמה מילים כמו "איך שלא תראי את זה, אנחנו מתרחקים" ששר הבן שהתבגר לאמו (כחול וירוק), או תהליך הפרידה בשיר עננים שחורים "תישאר איתי תמונה, את, הילדים והמזוודות, ואיזה בחור שעוזר לך לסחוב" ולפעמים זה יכול להיות השימוש במוצר מסחרי כמו " סנו ז'אוול" בשביל לתאר מציאות שלמה של העובדים הזרים בישראל עם הריח של חומר הניקוי שלא יורד מהידיים.
מה שעוד נשמר מהבארבי הישן זה הלו"ז של לא משנה מה ההופעה מתחילה בדיוק בעשר, זו אחת המסורות שחשוב לשמר, התזמורת האנדלוסית כבר עולה על הבמה, מנגינת פתיחה שאחריה עולה עמיר לב עם "ערב ראש השנה", לא השיר שפתח במקור את האלבום בן 10 הרצועות אבל לנו זה ממש לא אכפת, מהמרפסת בקומה השנייה אפשר היה ממש להרגיש את תחושת האושר וההתרגשות שסחפה את מאות האנשים שהצטופפו ליד הבמה וכשעמיר מתחיל לשיר "הסוודר השחור תמיד עושה לך טוב" אז הכל פתאום נראה הגיוני, החיבור בין התזמורת הים תיכונית לקול הבס של עמיר לב לא יכול להרגיש יותר טבעי מזה.
משם אנחנו ממשיכים אל "צרפת" ואחריו "פריז" שנלקח מהאלבום הבא של עמיר "לפעמים אני מאושר" אבל נראה מאוד הגיוני לשבץ אותו בהופעה, עמיר לב מוריד את הגיטרה ומתפנה לשירה בלבד, זה שלעצמו זה אירוע נדיר, הגיטרה של עמיר לב דומיננטית במוזיקה שלו לא פחות מהמילים ועוד יותר בהופעות בהן עמיר לב נכנס לסוג של טראנס מוזיקלי שפורץ ומרחיב את לחן המקור, הפעם זו תפקידה של התזמורת לצייר את הרקע לשירים ולספר את המילים שבמנגינה והם עושים זאת מצוין כשהם גם מגובים בלהקה של עמיר לב – גלעד לוין בגיטרה, יונתן לוינטל בבס ואייל ערב בקלידים. וכן זה נשמע כל כך מקצועי ואלגנטי שקשה לדמיין שהשירים בוצעו פעם אחרת.
את להיטי האלבום שמר עמיר לב לסוף ההופעה והם נוגנו בזה אחר זה "כחול וירוק", "עננים שחורים" ו"לפעמים אני מאושר" שיר הנושא של האלבום שחתם את חלקו הראשון של הערב, מבין השלישיה הביצוע ל"עננים שחורים" היה גם נקודת השיא של ההופעה כולה, השילוב הנכון בין האינטימיות במילות השיר לבין הרוק המחוספס של עמיר לב והצלילים האתניים של התזמורת האנדלוסית הפיק צלילים חד פעמיים שחיברו קצוות מנוגדים לתוך יצירה מוזיקלית שספק אם ייצא לנו לשמוע משהו כמוה בשנית.
הפסקה של רגע ואנו חוזרים לשלושה הדרנים, "שמוליק", "חשמל מהשמש" "ושרשרת", שלושתם נבחרו בפינצטה מהרפרטואר היותר מאוחר של עמיר לב, רק חבל שלא היו יותר מאלו כי כל שיר שבוצע על הבמה באותו ערב היה אירוע חד פעמי בשבילנו, יצאנו מרוצים, הרגשנו שלקחנו חלק במשהו נדיר, פעם בחיים, ככה זה הרגיש.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה צילום תומר גילת
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה צילום יובל אראל
