וייב איש (אור שושנה), בחר להקדיש את אלבום הבכורה שלו ״העלייה״ לרחוב העלייה ולדרום תל אביב. הראפר בילה את רוב חייו באזורים הפחות יפים של העיר, ובסביבה הלא פשוטה הזו, ההיפ הופ היווה מפלט.
הוא התחיל לעסוק בגרפיטי מגיל צעיר (כחלק מצוות 035 הידוע לשמצה), והתאהב בהיפ הופ המחתרתי של הרכבים כמו הוו טאנג קלאן, מוב דיפ וביגי. הצעדים הראשונים שלו כראפר היו עם ההרכב ״תלא מובב״ שהקים יחד עם שותפו לצוות קיד קופר. ב-2017 הוציאו השניים אלבום שהרעיד את הסצנה המקומית בסאונד הלא מתפשר שלו. האלבום יצא והכה גלים, אבל אחרי שנה של פעילות הצמד החליט לסיים את דרכו המשותפת, מה שהשאיר את הקהל החדש והרעב שלהם בציפייה דרוכה.
וייב איש יצא לדרכו העצמאית והצטרף לשיגולה רקורדס, לייבל ההיפ הופ שהוקם ע״י כהן@מושון ודי ג׳יי מש. אלבום הבכורה שלו כאמן סולו ״העלייה״ יצא רגע לפני הקורונה ובמהרה נחשב לאחד האלבומים הבולטים בז׳אנר ב-2020 וזכה לסיקור עיתונאי והסינגל ״ג׳ולי״ מתוכו אף נכנס לפלייליסט של גלגלצ. בקרב קהילת ההיפ הופ המקומית, וייב איש קנה את מקומו בתור פריצת השנה.
כיום וייב איש נחשב לאחד הראפרים המבטיחים בארץ. לאחרונה הוציא הראפר את אלבומו השלישי "איזה מזל" שהיווה עליית מדרגה משמעותית אל תוך המיינסטרים הישראלי, תוך כדי שהוא כובש את הפלייליסט של גלגלצ, שיריו זוכים למאות אלפי האזנות בפלטפורמות הדיגיטליות: ספוטפיי, אפל מיוזיק, יו טיוב ועוד. כשהוא חורש את המדינה לאורכה לרוחבה עם מיטב הלהיטים שיצר משלושת אלבומיו במופעי סולד אאוט.
מוצ"ש סגרירי וגשום במועדון הרידינג 3 בנמל תל אביב. וייב איש עולה לתשואות כאלף צעירים/ות ויחד שורפים את המקום באנרגיות מטורפות. בפתיחה מספר הראפר על ההתלבטות בקיום הופעה ולחזור לשיגרה אך בשורה התחתונה המוסיקה היא ריפוי. כח אדיר וזריקת אנדרנלין לנפש.
זאת הפעם הראשונה שלי בהופעה של וייב. את הז'אנר של הראפ/ היפ הופ אני אוהב ומרגע הזינוק בפתיחה, הקהל בשגעת טרפת באופן שטרם חוויתי עד כה, קפיצות באוויר, שאגות מילה במילה וסחף אדיר שכזה. כמה שזה מרהיב ורואים שבני הנוער מתענגים. היו גם מעגלי "פוגו" (כאלו שיצא לי לחוות בהופעות רוק מזמן).
וייב בפתיחות בשיריו אומר את האמת בפנים. את סיפור חייו. בשיר "כל הדרך מהמרכזית": "זה סיפור על ילד רחוב שלא למד לאהוב / אבל למד לתחמן את כולם טוב טוב / אבא לא עם אמא הוא נשוי לפשע / אז היא מנקה בתים בעיר משמונה עד תשע". ב"גשם" שר: "עמוק בפנים אני בדיוק אותו ההוא / רחוק מלהיות זה שבתיכון כולם רצו / עם אותו החוסר ביטחון שתמיד מכרסם / ודמיין אולי עם טיפה הצלחה זה ייעלם". הוא בן לאם חד-הורית שגידלה אותו ואת אחיו בצל הקשיים הכלכליים. ב"תשע" סוג של סגירת מעגל: "זוכר את הרעש באלנבי/ כל היום ממלא מדפים, מלבורו, או-סי-בי/ מי חשב אז בכפולות בקיוסק שיבוא יום, הם ישלמו כסף לראות אותי".
הקשר החם בטירוף עם הקהל הצעיר גרמו גם לי לפזז ולקפוץ..עם "שישה" ו"את לא את" או "דעת". קיבלנו פה בהפתעה את כפיר צפריר עם "פחד אלוהים" ,המקום הראשון בכל המצעדים. ב"עשרים וארבע לינואר", וייב איש פונה לאימו: " לא אתן שתרגישי לבד/ תני לי לנגב לך את כל הדמעות כי מה שאני, זה בזכות מי שאת". ריספקט. "ג'ולי" הכל כך חשוב, על צעירה שסובלת מהתעללות ומידרדרת לתהום. "היא הרבה פחות זקופה, רק הרבה יותר שקופה. היה מצחיק עד שפתאום היא הבדיחה. נו, כנראה שהיא שווה, אבל לא שווה את הטרחה, תחושה של כלום אז כלום כבר לא פוגע".
"מנגינה יקרה" עם פתיח קצרצר של אביתר בנאי וסיומת חזקה ביותר: "חשבתם שנגמר, עוד לא התחלתי, תן לזה עשור נראה מי רלוונטי". השיר "מקס" שמדבר על כל האנשים שהיו מפקפקים בו ולא האמינו בו.
ב"קפוצ'ון": "בא לתת בראש, כמו קוביין רק בלי הקוקיין והמוות שיט". הראפר צמח דווקא מהחולשות וניצח בגדול. ההוכחה היא כאן, בלייב ואיזה אהבה מיוחדת ופסיכית נותנים לו בקהל.
וייב איש נבחר גם כאמן השנה על ידי קהילת ההיפ הופ בישראל. שעה וחצי שבמהלכם וייב איש וחבריו פירקו את הרידינג 3. וייב איש הגיע עם פלואו אקרובטי, אנרגיה מתפרצת וכריזמה בלתי נגמרת להעיף את הקהל באוויר, לתת את כל כולו וקולו לערב שכולו חגיגת היפ הופ מסחררת חושים.
רגעים מתוך המופע
