בקיץ 1981 עמדתי באצטדיון רמת גן כחלק ממערך האבטחה והסדר הציבורי המשטרתי של המכביה ה־11. מסביבי זרמו אלפי ספורטאים, עשרות אלפי צופים ואינספור רגעים של התרגשות. צנחנים נחתו במרכז המגרש, זיקוקים האירו את שמי הלילה והמשלחות צעדו בגאווה אל מול יציעים מלאים. בתוך כל החגיגה הגדולה הזאת נשמע לראשונה שיר חדש שכתבה והלחינה נעמי שמר עבור המשחקים. באותו ערב איש לא יכול היה לדעת שהיצירה הזאת תמשיך ללוות את המכביה גם עשרות שנים לאחר מכן.
ארבעים וחמש שנים חלפו מאז. ישראל השתנתה, המוזיקה השתנתה וגם הדרך שבה שירים מגיעים אל הקהל השתנתה לחלוטין. אך דווקא עכשיו, לקראת משחקי המכביה 2026, בחרו מארגני האירוע לחזור אל אותו שיר ולהעניק לו חיים חדשים. במקום להזמין המנון חדש לחלוטין, נבחרה הדרך המעניינת יותר. לקחת יצירה מוכרת מהעבר, לפתוח אותה מחדש ולתת לדור הנוכחי לספר דרכה את הסיפור שלו.
שיר אחד, שתי תקופות
המשימה הועברה לידיהם של נונו וג'ימבו ג'יי, שניים מהקולות המזוהים ביותר עם המוזיקה הישראלית העכשווית. החיבור ביניהם מרגיש טבעי כבר מהרגע הראשון. שניהם מביאים גישה אישית, חכמה ומשוחררת אל הכתיבה, ושניהם יודעים ליצור מוזיקה שמצליחה להיות נגישה מבלי לוותר על אופי וזהות. עבור המכביה הם חברו לראשונה ליצירה משותפת, שבמרכזה עומד שיר הנושא החדש "ספורט".
לצדם ניצב המפיק והמוזיקאי גל עובד, שאחראי על הלחן החדש, העיבוד, ההפקה והמיקס. שון לו יון גלעד תרם את עבודת המיתרים ואסף שי השלים את התמונה במאסטרינג. התוצאה נשענת על יסודות מוכרים מהעבר, אך נשמעת לגמרי כמו יצירה שנולדה בשנת 2026.
מהיציע אל הפלייליסט
הטקסט החדש של השיר מתרחק מהשפה הטקסית שאפיינה לא מעט המנונים ספורטיביים בעבר. במקום סיסמאות גדולות מתקבלת שפה יומיומית, צבעונית ומלאת הומור. השיר נפתח בשגרת אימונים הכוללת שייק חלמון, קפה של יום ראשון וזרעי צ'יה. משם הוא ממשיך אל היציע, אל האצטדיון ואל החלומות הספורטיביים הקטנים והגדולים שמלווים כל ספורטאי.
בהמשך מגיעות גם הקריצות המזוהות עם ג'ימבו ג'יי. לימודי הנדסה בטכניון, קמפוס מדוכדך, קוסינוסים ואסימפטוטות מפנים את מקומם לבדמינטון, חצי מרתון וריצה אל האצטדיון. זהו טקסט שאינו לוקח את עצמו ברצינות יתרה, אך מצליח להעביר אהבה אמיתית לספורט ולרוח התחרות.
נונו מביאה אל תוך היצירה את הנוכחות הקולית הייחודית שלה. היא מצליחה להפוך משפטים פשוטים לפזמונים קליטים ולהעניק לשיר תחושה של חגיגה. ג'ימבו ג'יי מוסיף עברית חיה, הומור חד ומבט אנושי. השילוב ביניהם יוצר המנון שנשמע כמו שיר פופ לכל דבר, אך גם כזה שנועד למלא אצטדיונים.
העקבות של נעמי שמר
למרות המילים החדשות והצליל העכשווי, הקשר אל המקור נוכח לאורך כל הדרך. כמה מהשורות המזוהות ביותר מהיצירה של נעמי שמר נשמרו גם בגרסה החדשה. "מכל ארבע רוחות שמיים", "המכבים יודעים לשמוח", "אלפי ברכות אלפי ידיים" ו"ועם ישראל חי" ממשיכות להדהד גם היום. השורות הללו אינן מופיעות רק כמחווה נוסטלגית. הן משמשות כעמודי התווך שמחברים בין התקופות ומזכירות את הרוח שעמדה בבסיס השיר המקורי.
הבחירה לשלב אותן בתוך מסגרת מוזיקלית חדשה יוצרת חיבור טבעי בין הדורות. מצד אחד נשמר הכבוד ליצירתה של נעמי שמר. מצד שני מתקבלת יצירה חדשה שאינה נשענת רק על זיכרונות העבר אלא מבקשת לדבר אל הקהל של ההווה.
יותר משיר ספורט
המכביה מעולם לא הייתה רק אירוע ספורט. מאז ימיה הראשונים היא שימשה כמפגש עולמי של קהילות יהודיות, של ספורטאים, משפחות ומבקרים שהגיעו לישראל ממדינות שונות. גם השיר החדש מבקש לשקף את הרעיון הזה. הפזמון באנגלית, האזכור לנתב"ג וההתייחסות למשתתפים המגיעים מכל קצוות העולם יוצרים תחושת מסע וחיבור.
המסר המרכזי של השיר אינו עוסק רק במדליות או בניצחונות. הוא עוסק בשייכות, במפגש ובשמחה המשותפת. בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים, הבחירה להדגיש ערכים של אחדות ותקווה מקבלת משמעות נוספת.
סגירת מעגל
עבור מי שנכח במכביה של 1981, כמוני, החזרה של השיר הזה יוצרת רגע מיוחד. הזיכרונות מהאצטדיון ברמת גן, מהקהל, מהמשלחות ומהחגיגה הגדולה עדיין קיימים. כעת הם נפגשים עם דור חדש של מוזיקאים ועם קהל חדש של מאזינים.
אולי זו הסיבה שהחידוש של "ספורט" מצליח לעורר עניין מעבר לגבולות אירוע הספורט עצמו. זהו סיפור על שיר שנכתב לרגע מסוים והצליח לשרוד את מבחן הזמן. זהו סיפור על יצירה ישראלית שעוברת מדור לדור ומוצאת בכל פעם דרך חדשה להישמע רלוונטית. ובעיקר, זהו סיפור על החיבור הנדיר שבין זיכרון אישי, היסטוריה תרבותית ומוזיקה שממשיכה לנוע קדימה, בדיוק כמו הספורטאים שאותם היא מלווה.
וגם מצאנו את הגרסה המקורית בסאונד..
