הטוארג הם שבט נוודים החיים במדבר סהרה האפריקאי באזור הנתון בשליטת ניז'ר, אחד המוזיקאים המפורסמים מבני שבט זה הוא אמרה "בומבינו" מוקטר שביקר בישראל לפני עשור במספר הזדמנויות ואף הופיע במועדון בארבי בעקבות אלבומו המצוין "Nomad".
לבומבינו והטוארגים בכלל יש צליל גיטרה ומקצב דומיננטי וייחודי בשימוש בסולמות מוזיקליים ייחודיים המאפיינים את צבעי המוזיקה שלהם.
את הצליל המיוחד הזה אימץ במהלך דרכו המוזיקלית המוזיקאי והיוצר הישראלי עמיר לב כפי שהוא בא לידי ביטוי בסגנון נגינתו ויצירתו. עמיר כזמר יוצר וגיטריסט ניחן ביכולות לכתוב טקסטים שנונים מינימליסטים אך יחד עם זאת עמוקים וחודרים כשאתה כמאזין נכנס לכוונות העומדות מאחורי הטקסט שמצליח לשבות אותך יחד עם הרפטטיביות המאוד מונוטונית של צלילי הגיטרה שמלווים את שיריו החל מאלבומו השני – "עמיר לב" שיצא בשנת 1995 שהחל בעבודה משותפת עם המוזיקאי המנוח יוסי אלפנט. אם יותר לי לפתוח זאת אז עמיר לב הוא בעצם מעריץ של בומבינו כאמן, הוא קולט את צליליו בוקעים מבתי קפה כשהוא מהלך ברחובות דרום תל אביב והוא מצפה לשובו לארץ כדי לחוות בעצמו עוד מופע שלו…
מאותה נקודה הופך עמיר לב לסוג של טרובדור מילים מחד ולמעין חלילן מהמלין מאידך, מוזיקאי יוצר שמצליח למשוך אחריו קהל "מאמינים" שהופכים את הופעותיו למעין טקסים שבטיים של אמונה ושירה.
המפגש הראשון שלי עם עמיר לב היה במסגרת פסטיבל ימי זמר בחולון לפני תריסר שנים, עוד כשהבלוג הזה עשה את צעדיו הראשונים, אז הוא אירח לצידו את יובל בנאי סולנה ל להקת משינה, כבר אז למדתי להכיר את ההתנהלות המוזיקלית והחיבור בין עמיר לב לקהל, לשבטיות המיוחדת שחגה ביניהם…
שנתיים מאוחר יותר פגשתיו במועדון בארבי במופע ההשקה החגיגי של האלבום "נוגע בדרכון" עת היה מלווה בהרכב נגנים חשמלי ואירח את גבע אלון. מאז אני משתדל לעקוב אחר יצירתו המינימליסטית הדי מלנכולית של עמיר לב באון ואוף.
אלבומיו האחרונים של עמיר – "חשמל מהשמש" ו-"רומה" הינם יצירות טקסטואליות יוצאות דופן הנעות בתוככי המקצבים הטוארגים אותם הזכרתי בהתחלה המציבות את עמיר לב במיקום ייחודי כמוזיקאי יוצא דופן בנוף הישראלי.
אז מה היה לנו אמש בבארבי?
אמש וברוח התקופה הנוכחית בצל המלחמה שנכפתה עלינו הופיע עמיר לב פעם נוספת במועדון בארבי התל אביבי שחזר באופן מדוד לשגרת הופעות ולקראת החודש האחרון במשכנו הנוכחי לפני המעבר לנמל יפו.
המופע הוכרז כסולד אאוט זמן קצר עם הכרזתו ואכן אמש היה מועדון בארבי מלא בקהל רב שהגיע על מנת למלא שתי תשוקות, הראשונה לפגוש את עמיר לב על הבמה והשנייה הכי מובנת מאליה – לחזור לשגרה של חיי תרבות והופעות.
לפני עלייתו של עמיר לב על הבמה התייצבה ענבל זך, צלמת הופעות ומי שמנהלת בשבועות האחרונים קמפיין צודק להשבת החטופים שנשבו בידי מחבלי החמאס במתקפה על יישובי עוטף עזה ב"שבת השחורה" ובמיוחד את בן דודה טל שוהם שנחטף עם משפחתו אשר בינתיים כבר הוחזרה.
עמיר לב עלה לבמה, כשהוא מצוייד בגיטרה בלבד ומבצע אסופה משיריו משלל אלבומיו, המוקדמים לצד המאוחרים, סוחף את הקהל למעין שירה בציבור ומחיאות כפיים ברגעים הנכונים. כבר בתחילת המופע אחרי השיר השלישי הצטרפה אליו על הבמה הזמרת והיוצרת נעמי אהרוני גל המוכרת בטייטל הבימתי "נונו", השניים בצעו יחדיו את השירים "אוקטובר" מהאלבום משנת 2004 "לפעמים אני מאושר" ואת השיר "כחול וירוק" מהאלבום "פעם בחיים" שיצא בשנת 1998. החיבור בין נונו לעמיר מגיע שנים אחורה כאשר אביה המנוח שהיה חבר טוב של עמיר סיפר לו לפני מספר שנים על הבת המתחילה את צעדיה הראשונים כמוזיקאית יוצרת וביקש שיעטה את חסותו עליה כמנטור ליצירה., עמיר אמר אז לאב כי עדיף להתחיל לבד "אמרתי לו היא בת 17 מה היא צריכה… תלך תחטוף כאפות מהחיים, תכתוב, תהייה, מה היא צריכה מנטור שמנטור, עזוב אותך מזה, זה לא טוב למוזיקה.. והוא הבין…" עם הזמן ולאחר שכבר יצאה לדרך עמיר עבד לצידה במסגרת כתיבת טקסטים לשיריה, בכלל לא מעט אמנים יוצרים עברו בדרכם להשקת שירים דרך עמיר לב שידוע באיכויות הלשונאיות שלו בכתיבת ועיבוד טקסטים בעברית.
בהמשכו של המופע הזמין עמיר לב את דרור שמעוני נגן העוד להצטרף אליו לבמה לשני שירים "פעם בחיים" ו- "עננים שחורים", כך כשעה תמימה של שירה ונגינה הוביל עמיר לב את הקהל במסע מוזיקלי נוגה מחד אך מרתק ועמוס ברגשות עזים שהצליחו לגעת בקהל הרב.
ואז מגיע הקטע הזה של תודות וירידה מהבמה וחזרה שוב לזמן ההדרן שהתארך וכלל גם את הזמנתו של הראפר טדי נגוסה עימו עמיר לב משתף פעולה כבר תקופה ממ ושכת מאז שנחשף לטקסטים שנגוסה כותב ולדרך בה הוא משחרר אותם למאזינים, השניים בצעו דואט בשיר "אחותי מריים" שאחריו הותיר עמיר את טדי לבד על הבמה והוא מצידו הזמין את נגן הגיטרה האקוסטית סול פפקין להצטרף אליו לביצוע של השיר "צריך קצת" שלאחריו השיב טדי את הבמה לידיו של עמיר שקינח את המופע עם שני שירים נוספים – "לא נהיה עשירים" והאחרון "אריה ורותי" מתוך האלבום השני משנת 1995, כאשר ענבל זך שבה לבמה עם תמונתו של טל שוהם החטוף להזכיר לקהל שאנחנו עדיין במסע ארוך עיקש ואכזרי להשבת כל החטופים הביתה, אמן!
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה
כמה רגעים שנלכדו בעדשת מצלמת הוידאו
