מחזות זמר בתאטרון
כולל וידאו

פיאף – המחזה

סיפור חייה ושירתה של אדית פיאף בהפקת התיאטרון העברי ובכיכובה המדהים של יונית טובי, בית ציוני אמריקה בתל אביב, היינו שם

אתחיל מהסוף לפני שאמשיך בחפירה כללית, כוכבת המחזה, השחקנית יונית טובי היא פשוט דבר מופלא ומושלם, כמה שהיא קטנה וקוקטית כך היא משחקת מצוין, מרגשת ברגעים הדרמטיים ומעלה חיוך ברגעי השמחה, היא יודעת להרעיד את קולה ולהישמע ממש כמו אדית פיאף כפי שהיא זכורה, אני לא מציין זאת סתם, הייתי משוכנע במהלך ההצגה כי המיקסר של הסאונד מן מעביר את הפיד הווקלי שלה באפקט ויברטו, עניין שניגשתי לבדוק אישית מול טכנאי הסאונד שאמר לי במפורש "זו היא במאה האחוזים, לא נגעתי". בכלל יונית נכנסת לדמות המיתולוגית ומגלמת אותה למן נעוריה ועד ליום מותה תוך שהיא עוטה על עצמה את הדמות באופן פיזי שלוקח אותך עמוק אל תוך החוויה כאילו והנך צופה בזמן בחייה של אדית פיאף בשר ודם.

יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל

המחזה פיאף שהופק בשנה האחרונה בידי התיאטרון העברי בניהולו של גדי צדקה מביא את סיפור חייה של זמרת השאנסונים הצרפתיה שהלכה לעולמה בגיל 47 – אדית פיאף או כפי שהיה שמה בילדותה – אדית ג'ובאנה גאסיון. סיפור שמתחיל מילדותה כזמרת רחוב השרה בעבור פרוטות ונדבות, דרך גילוי כשרונה בידי בעל מועדון שסלל לה את הדרך אל הבמות, עובר למעליליה הרומנטים הרבים, הגעתה לפסגת ההופעות, המסע לארצות הברית הרומנים שנגמרו בטרגדיות, החיבור עם מקהלת הגברים – Les Compagnons de la chanson (שאף הספיקו להופיע בישראל מספר פעמים) ועד התמכרותה לאלכוהול וסמים קשים ומותה בגיל מאוד צעיר (47) בשל מחלת הסרטן.

יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל

במרכז הבמה קיבלנו את הנוכחות המצוינת של השחקנית הראשית אשר גילמה את דמותה של אדית פיאף –  יונית טובי אשר לוותה בקאסט שחקנים ושחקניות שכלל את רני אלון, עדי אייזמן, יונתן ברנר, דבי יבלונקה, דוריס נמני, זאק פקיאל, גיא רוזן, ירמי רייך, מאיר תמם וגל שמאי לצד רקדנים ונגני תזמורת קאמרית בניצוחו של יהונתן פרלמן המלווה את המחזה בנגינה חייה. במשך קרוב לשעתיים נפרש סיפור חייה הטרגי של אדית פיאף לפנינו כולל קטעי שירה – תרגומים בעברית לשירים המוכרים ביניהם – (ההמולה)   La Foule , (פדם פדם)   padam padam, (איני מתחרטת על דבר)  Non, Je ne regretta rien, (החיים בוורוד) La Vie en rose ועוד.

אין זו הפעם הראשונה שחייה ושירתה של אדית פיאף עולים לבמות בארץ, בשנת 1975 הופק המופע "פדם פדם – ערב שירי אדית פיאף", בעריכתו ובתרגומו של אבי קורן בכיכובה של הזמרת סנדרה ג'ונסון ויונה אליאן, בכלל שנים רבות לאחר לכתה בטרם עת של אדית פיאף ממשיכות חברות המוזיקה לשחרר אלבומי אוספים עם השירים שהפכו ללהיטים אלמותיים..

בכלל לסוגת השאנסונים הצרפתית יש מקום של כבוד בעולם התרבות המוזיקלית הישראלית, לא רק שיריה של פיאף תורגמו לעברית, ז'ורז' בברסנס היה בין החשובים שבשנסונרים הצרפתים ששיריו זכו לתרגום ועיבוד בשפה העברית וביצוע בפי יוסי בנאי המנוח.

יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל

אולם נחזור לפיאף – במקור המחזה שנכתב על ידי פאם ג'יימס עלה לראשונה בארץ בשנת 1980, מי שנבחרה לגלם את דמותה של פיאף הייתה שחקנית צעירה ואלמונית באותה עת, בוגרת בית צבי בשם – חגית בת עמי, כיום בעלת הגלריה בן עמי לאומנות ברחוב החשמל בתל אביב.

יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל
יונית טובי, אדית פיאף, מחזה. צילום יובל אראל

כעת, או יותר נכון בשנה שעברה המחזה חזר לבמה בהפקתו של התיאטרון העברי ובעיבודו ובימויו של  אלי ביז'אווי.

לסיכום ולא בקטנה – זו אחת הפעמים בודדות שהתרגשתי "על מלא מלא" במהלך המחזה, סיפור החיים העצוב, הסצנות הדרמטיות החזקות, השירה הכל כך מוכרת וכעת בשפה העברית ומעל הכל משחקה של יונית טובי שלוקח אותך כצופה להיות חלק בתוך העלילה.

המלצה – אתם חייבים לעצמכם את המחזה הזה. הוא ממשיך לרוץ ברחבי הארץ, כאן התאריכים והכרטיסים.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: