מלכי הראפ של המזרח התיכון – טונה ורביד פלוטניק המופע המשותף

מוצאי שבת ואני עוזב את תל אביב לכיוון מערב ראשון לציון, הלייב פארק הידוע לשמצה, אין לי בעיה עם המקום עצמו, לדעתי הוא אחד המקומות הטובים בארץ להופעות תחת כיפת השמיים אבל הדרכים להגיע אליו ובעיקר לצאת ממנו הן סיוטו של כל חובב מוזיקה, יש לי תוכנית פעולה, אני מגיע הרבה זמן לפני וחותך כמה שירים לקראת הסוף, כן, גם הפעם זה עבד לי מעולה, עשרים דקות ואני כבר בבית, עושה סיבוב למטה עם הכלבה וכל זה עוד לפני חצות, את פקקי התנועה חוותי רק מקריאת פוסטים זועמים.

אבל אנחנו לא פה בשביל לדבר על הסדרי חניה וכבישים עמוסי כיכרות ורמזורים מיותרים אלא על ההופעה המשותפת של טונה ורביד פלוטניק, הרי בשבילם אני ועוד 15 אלף אחרים התקבצנו יחדיו במוצ"ש, הקהל בהחלט מגוון, יש שם הכל מהכל, דור ה-Z,Y,X וכל האותיות שבאות אחר כך, עשרימימים, והרבה מאלו שלפני, כאלו שכבר עברו את השלושים והארבעים וגם אפילו יותר, הנה בחורה אחרי צבא שבאה עם אמא שחולה על כל סוגי הדגים והנה גם זוג הורים צעירים עם ילד בלונדי על הכתפיים, מנסים להנחיל בו את האהבות שלהם, כן פעם ההיפ הופ היה מחתרתי, היום הוא עמוק בתוך המיינסטרים, או לפחות שזה מגיע לשני הכוכבים הגדולים של הז'אנר – טונה ורביד פלוטניק.

אז נכון ש-6 הופעות עשו סולד אאוט תוך כמה ימים ונכון שזה אומר שכ-90 אלף איש בטוטל קנו כרטיסים להופעות האלו ועוד המון אחרים רצו ולא הספיקו, אבל עדיין יש פה מספיק אנשים במדינה שלא יודעים להבדיל בין טונה לרביד פלוטניק, אז למען אלו המתבלבלים הנה כמה מילים שיעזרו לארגן את העניינים, טונה זה ההוא עם השיער הארוך, פלוטניק זה השני.

אפשר בקלות להתבלבל, שני הראפרים הגיעו מפתח תקווה, איתי זבולון הרי הוא טונה פרץ למיינסטרים ב-2015 עם אלבומו הראשון בזכות הלהיט "גם זה יעבור", רביד הוציא שלושה אלבומים מצוינים שזכו לקהל מעריצים נאמן אבל בעיקר מסצנת ההיפ הופ, רק באלבום הסולו הרביעי שלו מ-2017 הוא נכנס אל התודעה הציבורית וכבש את המצעדים עם הלהיט ההיסטרי "כל הזמן הזה" ואחריו גם עם הסינגל המאוד אהוב "כפרה שלי". הקשר בין פלוטניק לטונה הוא לא רק בגלל פתח תקווה, בשנות הקריירה המקבילות שלהם הם הספיקו להתארח בשירים ובקליפים אחד של השני, לכתוב במשותף ועל הדרך גם לעשות דחקות אחד על השני בעטיפות האלבומים.

זו לא הפעם הראשונה שטונה ורביד פלוטניק נפגשו להופעה משותפת, זה היה בין היתר ב-2016 באמפי שוני וב-2019 בפסטיבל התמר, אבל אף פעם לא בפורפורציות כאלו. תשעים אלף איש שזה אומר שני פארק הירקון, שני רובי וויליאמסים ואני בטוח שאם הם היו מוספים עוד תאריכים גם אלו היו מתחסלים במהירות, אנחנו אוהבים לאהוב את טונה ורביד פלוטניק, כי גם שהם הגיעו למיינסטרים עדיין כל שיר אצלם נשמע אינדי, אישי כזה, כנה, מיוחד, כאילו שרק אנחנו ועוד כמה יחידי סגולה מכירים בעל פה את כל המילים.

קצת לפני תשע בערב ואני בהחלטה אמיצה, לצלול פנימה, אל תוך מעמקי הקהל ועד לגדר ההפרדה, אם אני רוצה תמונות טובות אז כדאי לא לעשות את זה מרחוק… אחרי כמה דקות של דריכות והתנצלויות אני משנה תוכניות, טוב, זה מספיק קרוב, נראה לי… משקיף קדימה, לא, זה לא אפשרי להגיע עד הגדר, מזל שאין שום אנשי אנטנה לפניי אבל מה שכן מאוד מאוד צפוף, אני לומד בעל כורחי להכיר מקרוב את חמוקי גופם של שכניי החדשים, אבל אני בחיים לא אוותר על המקום שלי, עוד שניה זה מתחיל ואז כבר לא יהיה אכפת לי מכלום.

"אני כל כך מתרגשת…" צועקת לידי נערה צעירה בסיגריה ירוקה, "וואאאי, אני לא מאמינה שאני פה", מישהו באגף התאורה מענה את הקהל בהקפצות קצרות של אורות הבמה בכל כמה דקות רק בשביל לעשות לנו בילד אפ, אבל בתשע ועשרים זה באמת קורה, האמפי מוחשך ומסכי הוידאו הענקיים מקרינים את סרט הפתיחה, רביד, טונה והנגנים בחדר חזרות בחלוקה לתורות, פעם רביד שר שיר של טונה ואז שוט על טונה ישן ואז רביד ישן בזמן שטונה והנגנים שרים את השיר של טונה. נחמדי כזה, בלי אפקטים ועריכה, סרטון בייתי מלא אותנטיות, כאילו הוא לא מוקרן עכשיו מול 15 אלף איש.

הצטיידתי מבעוד מועד ברשימת השירים להערב, לא פחות מ-29 שירים שזה מלא, אפילו אלטון ג'ון שהופיע כאן בארץ ביצע 26 שירים וזו הייתה אז הופעה נדיבה. טוב אז לכל אחד מהם יש מספיק להיטים בשביל שלכל שיר בסט ליסט יש סיבה מוצדקת להיות שם ויש אפילו מקום לסינון, הלהיט המצוין של טונה "אבודים בחלל" נעדר מהרשימה וכמוהו גם כמה מהאהבות האישיות שלי מתחילת הקריירה של פלוטניק "בום שאקה לאק", ו"גודזילה", מישהו בקהל הספיק לשאול למה אין שום דבר מהאלבום הראשון וקיבל בחזרה תשובה כנה מפלוטניק שזה פשוט אלבום לא טוב… אז זהו שמבחינתי בחיים אבל בחיים לא נוטשים אהבות ראשונות!

אבל אין לי מה לקטר פה, הפלייליסט באמת מעורר תאבון, איזה יופי של שירים, אפשר למצוא שם את "קוקוריקו", "בור ועם הארץ", "כלב מי שלא אוהב אותך" ו"אלעד" של פלוטניק, "סהרה", "יא 2", "היי בייב", ו-"רוק 30" של טונה, כולם מבוצעים ביחד ובנוהל של אחד שר את שירו של האחר שמצטרף לבית האחרון. אם לפני כן היה קל לעשות הפרדה ברורה בין הסגנון הנוטה בד"כ להומור של פלוטניק אל מול הרצינות של טונה, אז במיקס החדש הזה כבר אי אפשר להבדיל בין שני הראפרים, רגע אז של מי השיר "גברת טיק טוק"? כי זה נשמע ממש תפור על טונה.

ואם כבר "גברת טיק טוק" אז רק שתדעו שלא הכל היפ הופ ראפ וכאסח, כן יש לנו לא מעט שירים מלודיים ברפרטואר המשותף וזה בדיוק הזמן לחבק את היקרה אליך או במקרה שלי להרים את המצלמה גבוה באוויר כדי לצלם כמה מהבלדות שהפכו את טונה ופלוטניק למאוד מפורסמים. "גם זה יעבור", "כל הזמן הזה", "הוי כפרה שלי" וכמובן "יום חדש" שבהופעה הראשונה גרמה לטונה לדמוע קלות מהתרגשות.

אז דמעות לא נראה הפעם, בכל זאת הופעה שניה בסיבוב ההופעות, אין את הקסם בראשוניות אבל מצד שני יש מקצועיות שנלמדה מההופעה הקודמת כדי שהפעם הכל יתנהל בדיוק כמו שאנחנו צריכים לשמוע ועדיין מבלי לאבד את הרגש. לקהל לא ממש אכפת, הופעה ראשונה, שנייה, זה הקהל של השרופים שהספיקו מהר מהר לקנות כרטיסים והם בהחלט התכוננו מראש לערב שירה בציבור המונית, רק בשביל לחזות בזה היה שווה להצטופף עם כולם בשורות הקדמיות.

מזכיר לכם שאני חותך מוקדם, התחייבתי לעצמי מראש ששלושה שירים מהסוף אני מתחיל בהתקדמות לעבר היציאה, את "יא 2" כבר שמעתי בהליכה מהירה מהדרך את "כלב" ו"עב"מ" שחתמו את ההופעה לא יצא לי לשמוע, חסכתי לעצמי שעתיים ביציאה, שמעתי שהסוף היה סוף טוב מהול במרירות, אבל ככה זה החיים עצמם, נהנים עד שנתקעים בפקק של הלייף.

לכולם ברור שזו הייתה הופעה נהדרת, זה כבר היה ברור בהכרזה הראשונית ובסולד אאוטים המאוד מהירים, אבל למה באמת היא הייתה כל כך נהדרת? הרי לא היו פה שום גימיקים, לא היו אומנים אורחים, לא זמרי ליווי או רקדנים, בלי אפקטים, תותחי ליכלוך או להבות דלק, אפילו לא היה וידאו ארט צבעוני, מה שהשאיר לנו לקבל נטו מוזיקה, שעתיים פלוס דחוסות ללא מעצורים, טונה ורביד פלוטניק בשר בדם איתנו באותו מתחם, שרים הכי טוב שהם יודעים, מגובים בנגנים הותיקים שלהם שביחד ידעו להוציא מופע מקצועי, מרגש ופשוט נהדר, מופע איחוד כזה שנספר בגאווה לילדים שלנו שהיינו בו.