פס קול שבועי
כולל וידאו

פלד – Tate we made it

הראפר פלד משיק אלבום חדש - טאטה (אבינו) עשינו את זה - יש על מי להישען

בני ובנות ישראל בורכו בהגיעם לארץ הקודש. המסעות והתלאות עדיין היום מאתגרים, אבל זה אחלה של מתכון לכתיבת שירים. כמו הפופ והרוק הישראלי שעברו גלגולים עד שהגיעו לעמוד בגאון במגרש הבינלאומי של הגדולים, כך גם נכון לגבי ההיפ הופ.

איתי פלד, הידוע בכינויו "פלד", הוא חלק מתור הזהב של הראפרים שיצאו בעשור האחרון כמו לוקץ', נצ'י נצ', טונה ואחרי רקורד של 19 שנים בסצינת ההיפ הופ, נראה שבאלבום החדש (וה-5 במספר),  "Tate We Made It" (טאטה (אבינו) עשינו את זה), הוא הלך עם הז'אנר עד הסוף ומרגישים את זה כבר בפתיחה.

על השיר הראשון "מגדלים" פלד נותן הפגזות של באסים ומסרים חותכים איך האנדרדוג מהשכונה מתמודד מול אלו שמזלזלים בו ואליו מצטרפת הראפרית עדן דרסו, כל זה כשה-Say שלהם, הוא לא לוותר על העשייה שבדרך ועל הערכים הפנימיים שלך. בכמה אתגרים שאני מתמודד איתם ביום יום, התחברתי למשל לבית השני, שכלל כמה פסקאות מעוררות מחשבה:

"תפוס תי במילה אני אף פעם לא נופל

השם יירחם נכנס בהם כמו אן.אפ.אל" ...

"צורח על הבמות כמו זאק דה לה רוחה

מטפס על הגדרות כמו לה פמיליה בדוחא" 

"לא מפחד מהדרך גם אם לא יהיה פשוט

כי אותי לימדו אחרת קודם כל נאמנות"… 

(למי שלא מכיר, זאק דה לה רוחה, הוא הסולן של להקת הרוק הכבד Rage Against The Machine, בעלי להיט האלטרנטיב-מטאל הענק "Killing In The Name").

לפי פלד, וואלה החיים קשים אצל האנדרדוג אבל מעריך ונהנה מכל רגע מהחיים בשכונה. וכדי לתת תחושה אותנטית, הוא צירף אליו לשיר "פלורנטין" את המוזיקאי שהחזיר עטרה ליושנה, לירון עמרם, שמשלב רוק ישראלי עם מקצב תימני מהבית ולאווירה הצטרף גם תמיר קליסקי מלהקת "אתניקס", על הקלידים.

משם מגיעים ללהיט הגדול של האלבום,  "פילה פי כפרה", שמבחינת סאונד, וייב, באסים, יש כאן תו איכות בינלאומי. כבר מהאזנה ראשונה זה הרגיש לי כמו מלהיטי ההיפ הופ של ה-MTV בשנות ה-90 וזה גם משתקף במילים כמו באחד הבתים:

"שם בפיתה נותן ביס כל הכיס מפוצץ בקשיש

מקבל את האסיסט ומכניס כולם צועקים לי סוויש

פילה פי על הגל כמו בילבונג

בלאנט בפה נראה קינמון".

על אותו וייב, כך גם נשמע שיר הנושא של האלבום "Tate we made it". תקשיבו למילים ותבינו כמה לב ונשמה יש לפלד הזה, שהצליח למרות הקשיים ואם יש משהו שאהבתי זה כשבאחת השורות היה "כל ניצחון זה כמו לזכות בסופרבול". לא מעטים היו בהתמודדויות כאלה של "להיות נגד העולם" אם זה בפיטורים בתקופת שפל כלכלי, בפרידה כואבת מבת זוג, במציאת אהבת אמת או במעבר למקום חדש אחרי שרוב חייכם אתם מגלים שהייתם בסביבה שמורידה אתכם.

ועם כל זה, להאמין בעצמך, להאמין בדרך ולקוות שיום אחד הכל יסתדר. ממש כמו בתפילה לאבינו שבשמיים, לא סתם Tate we made it זה הולך להיות שיר שילווה את הדור החדש.

ואם חשבתם שזה הכל, חכו שתגיעו ל"אני זה אני" ואני אומר לכם, פלד הולך להיות החבר הכי טוב בנגן שלכם. גם הלחנים פצצה בהשפעת ד"ר דרה ואמינם והמילים פגז ובנוסף הוא משתף פעולה עם 2 המיכאלים, סוויסה וכהן. לאלו מכם שהרגישו לא מקובלים בבית ספר, מאוד יתחברו לחוכמת החיים ששופך פה הפלד הזה על הטקסט. תראו מה הוא כתב בבית הראשון:

"אני מייצג את כל אלה שלא מרגישים חלק

וכל הלא מקובלים מבולבלים

אני אסביר לכם בכמה מילים

דברים שבבית ספר לא מלמדים

איך להוציא מהראש את השדים

אנשים לא מקבלים ותמיד כועסים

על כל מה שהם לא מבינים

הם יקלטו רק עוד כמה שנים

חבורה של מושפעים משחקים אותה משפיענים"

גם פה פלד נותן במה לכוכבי המוזיקה העכשוויים והפעם עם זמרת הסול, נסטיה רוד, בשיר "עזבת ת'בית", על מה שעובר על לא מעט מאיתנו מבחינת פרידות וחזרות. "קשה לי איתך ובלעדיך"…מוכר לכם משהו מזה במהלך החיים? נראה שפלד נתן פה את הנשמה באלבום הזה, כי גם אחרי חצי מהאלבום, כל שיר נשמע יותר טוב מהשני.

וממשיכים בהפצצות והפעם פלד ורביד פלוטניק (נצ'י נצ') מביאים שיר פגז בשם "טוסט" וכל מה שאתם צריכים, זה מערכת באסים באוטו ולנסוע בשכונה. במיוחד אם עבר עליכם יום זוועה של תקיעות והצמד הזה יראה לך איך להפוך את הלימון ללימונדה, ועכשיו הם מרימים "טוסט" (לחיים).

וגם כשאתה למעלה, כסף או מכונית "קבריולט" זה לא מה שיעשה אתכם מאושרים. על זה מדבר פלד בשיר "קבריולט" ויש פה גם טוויסט אוריינטלי נחמד, כשתמיר קליסקי (שחיבר את "BMW שחורה" של אתניקס), סוגר סוג של מעגל 25 שנים אחרי להיט האוטו הקודם ומנגן כאן בקלידים.

הנגיעות בהשראת ד"ר דרה, נמצאות גם ב"סתובבי איתי" ובנוסף למילים החזקות שכותב כאן פלד, הלחנים שלו עם מיכאל כהן וההפקה של כהן עם אורי שוחט, היא ברמה סופר גבוהה ואפשר בכיף להסתכל בלבן של העיניים של הראפרים הבינלאומיים.

"אבל כל דבר בסוף נגמר…" וזה בעצם השיר שמסכם את האלבום, "נגמר". וכמו כל דבר שנגמר, מתחיל מחדש:

"נגמר לך הסיפור יתחיל אחד אחר

אחי אתה גמור אני גמור יותר

אני נשארתי בתמונה שברתי את המסגרת

נגמרה האהבה יש אהבה אחרת

נגמרה הקערה מזמין עוד מהטלא

תודה לאל אין עוד חיים כאלה".

האלבום "Tate we made it" של פלד הוא אלבום חובה לאלו שנושמים היפ-הופ וגם לחובבי המוזיקה הישראלית. הלחנים פצצה, המסרים לפנים, הטקסטים יתנו לכם השראה, ואפילו שהאלבום בעברית, הוא הופק בסטנדרט מאוד גבוה ושיתופי הפעולה עם שלל האומנים בז'אנר, יהפכו אותו לאלבום ההיפ הופ של 2023.

יש לכם צ'אנס להאזין לשירים בלייב במופע ההשקה של האלבום החדש ב-23/03/23 בהאנגר 11 ולראות שהבן אדם עבר את השלב של ילד פלא(ד) בסצינת ההיפ-הופ. דבר אחד בטוח, בתקופה המשוגעת של היום עם שלל המשברים, עם המוזיקה של ראפר כחול-לבן כמו פלד, יש לנו על מי להישען.

 

אלי ואן רוק

אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: