מוזיקה על המסך
כולל וידאו

הסרט על ויטני – I Wanna Dance with Somebody

הסרט החדש על חייה של הזמרת וויטני יוסטון הוא יצירה מורכבת המיועדת למעריציה

וויטני אליזבת יוסטון הלכה לעולמה לפני עשר שנים והיא בת 48, הותירה אחריה שורת אלבומי פלטינה, להיטי ענק וכמה פרסי גראמי. מאז הופקו שני סרטים דוקומנטריים המתעדים את תהפוכות חייה, הראשון בשנת 2017 – Whitney: Can I Be Me שהופק ובוים בידי ניק בלומפילד והשני – Whitney אשר יצא שנה לאחר מכן בבימויו של קוין מקדונלד. אלו היו סרטי דוקומנטריה שעשו שימוש בחומרי ארכיון במטרה להציג את דמותה של וויטני לצד שלל ראיונות עם האנשים שהיו לצידה במהלך חייה.

הסרט החדש שהגיע לבתי הקולנוע בישראל בדיוק לפני יומיים – I Wanna Dance with Somebody הוא כבר סיפור אחר. הפעם מדובר בסרט בסוגות דרמה, מיוזיקל וביוגרפיה המתבסס על חייה של וויטני יוסטון והקריירה המקצועית שלה כזמרת. את דמותה של וויטני מגלמת השחקנית הבריטית ממוצא אפריקאי נעמי אקי. נעמי עושה עבודה טובה בכניסה לדמות שנכתבה עבורה והיא די משכנעת את הצופים. כמובן שהשירים המושמעים במהלך הסרט הינם בקולה של הזמרת המנוחה אולם כמה קטעים שעוסקים בבדיקת סקיצות באולפן או בהזדמנויות אחרות מבוצעים בפי נעמי עצמה.

במיוחד לרגל יציאת הסרט יצא לאור פס הקול עצמו הכולל 35 שירים המושמעים במהלך הסרט במלואם או בחלקם בדרך כלל.

אמש לכבוד אירועי סוף השנה האזרחית הגעתי למתחם יס פלאנט במערב ראשון לציון כדי לחוות את הסרט הטרי, הנה עיקרי ההתרשמות שלי.

הסרט שאורכו קרוב לשעתיים וחצי (146 דקות) נפתח עם דמותה של וויטני כנערה השרה במקהלת הכנסייה המנוהלת על ידי אמה, כבר אז היא הייתה ווקליסטית שהתעלתה מעל שאר הנערות והנשים, נמשך עם התפתחות עלילתית בנקודות שונות במעלה חייה ומבחינת הקהל שגדל על דמותה ושיריה, כמו גם קהל מעריציה ומעריצותיה מדובר ביצירה מצויינת שמובילה לא אחת להתרגשות ברגעים שהדמות פותחת את פיה בשירה (אמרתי שהקול הוא קולה של וויטני, הדמות היא המשחק של נעמי).

נעמי אקי כוויטני יוסטון. צילומסך מאתר IMDB
נעמי אקי כוויטני יוסטון. צילומסך מאתר IMDB

אלא שיש בסרט מספר בעיות, רוב רובו של הסרט מפרגן לוויטני ונמנע כמעט מלהיכנס לכל אותם בורות ומעידות בחייה, אמנם דבר התנסותה באהבה חד מינית בצעירותה עולה במהלך הסרט אליו מצוותת השחקנית נאפסה ויליאמס המגלמת את אהובתה הבוצ'ית רובין קראופורד שבהמשך אף הפכה לעוזרת קריאטיב בקריירה שלה, גם המתחים מול הוריה המגולמים על ידי תמרה טוני בתפקיד האם סיסי וקלארק פיטרס בדמותו של האב ג'ון, די מרומזים כאן ואין חתירה לעומק בבעיות שעלו. אפילו דמותו של בן זוגה ההפכפך בלשון המעטה בובי בראון שאת דמותו מגלם השחקן אשטון סנדרס די נטולה את רגעי האלימות שהובילו לגירושיהם. הדמות היחידה שמוארת באור נכון היא דמותו של קלייב דיוויס אותו משחק סטנלי טוצ', כמפיק המוזיקלי והחבר הכי טוב שלה בעצם האחראי להצלחות שלה עם שירים הגדולים מהחיים המוציאים החוצה את כל יכולות המצו סופרן המטורף שלה, הסאונד ומיתרי הקול שעשו אותה.

נעמי אקי כוויטני יוסטון. צילומסך מאתר IMDB
נעמי אקי כוויטני יוסטון. צילומסך מאתר IMDB

רצונם של יוצרי הסרט להאדיר את דמותה של וויטני יוצר כמה חוסרים בנקודות משמעותיות בחיים כמו ההתעסקות עם חלקה בסרט "שומר הראש" לצידו של קווין קוסטנר חסרה בהתעמקות כפי שאין נגיעה בהשתתפותה בסרטים נוספים. החסרון הכי משווע בסרט הוא כל הקשור להתמכרותה לסמים קשים והתדרדרותה הבריאותית, הנושא הזה די מרומז, הן בחוסר סצנות של "עשיית סמים" למעט סצנה מוזרה של רכישת סם מסוחר סמים המתחזה למעריץ המבקש חתימה במהלכה הוא מוסר לה עט המלא בקוק והיא בתמורה מעבירה לו מחברת כתיבה בה חבוי התשלום, אין את הנפילה לתהומות של ג'נקי, יש הצצה למכון השיקום המצטייר כווילה מפוארת עם בריכת שחיה ותו לאו.

האם יוצרי  סרט חששו לגעת ברגעים והנקודות הקשות והלא מחמיאות לדמותה. כנראה שכן, האם עובדה זו הפריעה לקהל המעריצים? לא ממש.

אז אסכם ואומר – סרט דרמטי ראשון על חייה ודמותה של וויטני יוסטון הזמרת הגדולה מהחיים הפורש בפני הצופים את הרגעים הזוהרים והטובים בחייה, שעתיים וכמעט וחצי של התרגשות לקהל המעריצים שלא זכה לראותה על במה בישראל בביקורה ההיסטורי בשנת 2003 שהוקדש לאתרים היסטורים דתיים…

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: