סיקור הופעות
כולל וידאו

צלילי שאנן – בחזרה לימי הקסטות

אחרי הצלחת פסטיבל צלילי שאנן אשתקד הוא חזר שוב והפעם עם אירוח של אבנר גדסי וישי לוי, היינו שם

בדיוק לפני שנה נערך פסטיבל צלילי שאנן לראשונה ברחוב הגר"א בשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב, מרחק הליכה קצר מהיכן שנצבו עשרות דוכנים בהם נמכרו קלטות עם מיטב הלהיטים של מיטב הזמרים במוזיקה הימתיכונית ששטפה את ישראל בשנות השבעים בואכה השמונים. אין צורך להכביר במילים אודות העובדות הידועות כי בניגוד לממסד הרדיופוני והטלוויזיוני שדי החרים את השירים העם עצמו אמר את דברו ומי שכונו באותה עת זמרי הקסטות היו בעצם פס הקול של התקופה.

כיום כאשר המצב שונה לחלוטין ואת מקומן של השמעות רדיופוניות תפסו שירותי הסטרימינג וכמובן ההופעות החיות, בשל הזמן והעת שעיריית תל אביב תפיק בחסותה פסטיבל המוקדש לאותם זמרים ששיריהם ככבו בדוכני התחנה המרכזית.

גם השנה הוביל את מופעי הפסטיבל לירון עמרם עם להקתו הפנתרים כשהם מארחים מעל הבמה במופע המרכזי שניים מהכוכבים הגדולים של אותם ימים ועד היום בעצם – אבנר גדסי וישי לוי.

צליל דנין. צילום יובל אראל
צליל דנין. צילום יובל אראל

הפסטיבל נפתח עם הזמרת היוצרת צליל דנין, נכדתו של הרב יחיא פנחס דנין מהישוב אליקים אשר בין הרפתקאותיה המוזיקליות שנעות בעולמות ההיפ הופ והפופ היא גם נותנת מקום של כבוד למורשת המוזיקלית של "אחי בני תימן" בגרסאות סמי אלקטרוניות לכמה קלאסיקות אותן היא מגישה בזווית עדכנית ועכשווית.

ריף כהן צילום יובל אראל
ריף כהן צילום יובל אראל

המופע הבא מעל הבמה המרכזית היה של הזמרת ריף כהן המלווה בהרכב נגנים אתני שבצעה את מיטב להיטיה ובראשם השיר "א פריס" הוותיק והמרקיד. גם לריף יש מקום של כבוד בהחייאת האווירה האתנית הימתיכונית והופעותיה היוו אבן שואבת לקהל שאינו דווקא מקומי אלא תיירים צעירים מצרפת ואירופה בכלל.

בעוד שתי הזמרות מופיעות אחת אחת בתורה מעל הבמה המרכזית, התחוללה חפלה ימתיכונית אחת גדולה ומרקידה במתחם הבמה הקטנה מתחת למרכז הקהילתי הסמוך, אשר החלה עם מופע לקלידים וגיטרה של הצמד הנקרא אותנטיקוס המתמחה להגיש חוויה מוזיקלית יוונית בניחוח ישראלי והמשיכה עם הופעתו של הזמר הצעיר אודי צברי המתמחה בביצועי מחווה לשלל להיטים מליבת הזמר הימתיכוני ובמיוחד בקו הנמתח בין זוהר ארגוב לאייל גולן. מול הבמה הזו הקהל אמר את דברו, בשירה ובמעגלי ריקוד.

וכעת, כאשר השעה כבר תשע וחצי בערב מגיע זמנו של המופע המרכזי, לירון עמרם והפנתרים עולים לבמה שמולה כבר התקבץ המון רב, לא רק מדיירי האזור אלא מרחבי העיר תל אביב ומחוצה לה, במשך שעה וחצי ביצע לירון ממיטב להיטיו כולל ביצוע לשיר לדמע עיני המוכר לקהל הרחב בטייטל "גלבי" אותו כתב והלחין אביו של לירון המשורר והמלחין אהרון עמרם לזמרת המנוחה עפרה חזה.

אבנר גדסי. צילום יובל אראל
אבנר גדסי. צילום יובל אראל
לירון עמרם ואבנר גדסי. צילום יובל אראל
לירון עמרם ואבנר גדסי. צילום יובל אראל

אולם שיאו של הערב והפסטיבל מגיע כאשר אל הבמה והנגנים מצטרף הזמר אבנר גדסי הסוחט תשואות אהבה מהקהל הרב ומבצע שניים מלהיטיו הגדולים – "מנגן ושר" ו- "נפרדנו כך" אותו מעטר צלילה של החצוצרה בפיו של המולטי אינסטרומנטליסט יקיר ששון (רבע לאפריקה, התפוחים), בכלל אם כבר אני נוגע ביקיר, הוא ליווה את הפנתרים לאורך כל המופע כשהוא מנגן לחילופין בחצוצרה, חליל וסקסופון.

ישי לוי צילום יובל אראל
ישי לוי צילום יובל אראל
לירון עמרם וישי לוי. צילום יובל אראל
לירון עמרם וישי לוי. צילום יובל אראל

איך שגדסי נפרד מהנגנים והקהל שביקש עוד ועוד (מה לעשות, סגרו על צמד שירים בלבד) ואל הבמה מוזמן אורח כבוד נוסף – ישי לוי, ישי מבצע שלושה משיריו, אף הם להיטי ענק – הוא פותח עם השיר רעיה, אחת הקלאסיקות הרומנטיות של עולם המוזיקה הימתיכונית בשנות השבעים, עובר לשיר "האחת ויחידה " ומקנח בלהיט המקפיץ והמרקיד כשמו כן הוא "ריקוד רומנטי".

הקהל כבר עף לשמיים, לרבים מהם הייתה זו הגשמת חלום, ככה בלב העיר לעמוד מול כוכבי הזמר הימתיכוני של אז ובמלא תפארתם גם היום, נותנים את הבסט של הבסט מלהיטיהם בעוד לירון עמרם והפנתרים, המייצגים את הדור העכשווי של הזמר הימתיכוני והתימני בפרט מארחים אותם במלא הכבוד הראוי.

יבגני צ'רטקוב, הדי ג'י הכי מזרחי. צילום יובל אראל
יבגני צ'רטקוב, הדי ג'י הכי מזרחי. צילום יובל אראל

ולפני סיום, האירוע היה כמעט בק טו בק עם שתי הבמות, אולם מי שעשה את החיבור והתפרים בין המופעים היה התקליטן הכי מזרחי שיש לנו – יבגני צ'רטקוב שהביא צלילים שאפילו אני לא האמנתי שעדיין קיימים בארכיונים, רספקט!!

וואלק, מתי האירוע הבא?
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מהפסטיבל

כמה מהרגעים החמים של הפסטיבל

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: