כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

הופעות בינלאומיותסיקור הופעות
כולל וידאו

ברוך הבא מיסטר סיפ

קסטרו קולמן או כפי שהוא מוכר בטייטל הבימתי מיסטר סיפ "נער הבלוז מהמיסיסיפי" הביא את המסר שלו אל ליבותיהם של מאות חובבי הבלוז שמלאו אמש את מועדון זאפה בהרצליה, היינו שם, תודה לאל!!

אנדי וואטס הוא שם דבר ודמות מוכרת בסצנת הבלוז המקומית, אנדי שהגיע לישראל משוודיה הוא אמן בלוז אוטודידיקט שלימד את עצמו לנגן בגיטרה חשמלית ולחיות את סצנת הבלוז החשמלי השורשי, בכך הוא דומה במאוד לאמני הבלוז שחיים מנגנים ויוצרים בארצות הברית של אמריקה, היכן שהסצנה הזו גדלה, התפתחה והביאה את הבשורה הזו לכל רחבי העולם. באופן אישי נחשפתי למוזיקה של אנדי בשנת 2018 כאשר לצד האלבומים שלו הוא החל לארח סדרת אמני בלוז המגיעים מהדרום העמוק של אמריקה היכן שאגדות מקומיות חיות ומנגנות. רק תזכורת קצרצרצה על שלל האורחים שאנדי ולהקתו ארחו כאן בישראל – ג'ו לואיס ווקר, ריק אסטרין, קני ניל ועוד היד ארוכה ונטויה.

השנה, אחרי שגלי הקורונה והמגבלות שכחו ונדמו חזר אנדי בכל הכח עם אורח חדש אל הבמות במלון אלמה בזיכרון יעקב ובמועדון זאפה בהרצליה, אנדי מארח את קסטרו קולמן, מוזיקאי המוכר ברחבי אמריקה והעולם בטייטל הבימתי – "Mr. Sipp " The Mississippi Blues Child , מיסטר סיפ הוא אגדה מהלכת, את הגיטרה הראשונה שלו אחז בידיו כבר בגיל 6, בזכות חריצות ולמידה עצמאית עיקשת הוא החל כמוזיקאי בסצנת הגוספל ודי מהר הפך להיות אחד השמות הכי לוהטים בסצנת הבלוז השורשי של דלתת המיסיסיפי. אמנם על מדף האלבומים שלו מונחים רק ארבעה אלבומים החל משנת 2015 ועד היום.

אולם הוא אוחז בשלל מועמדויות לפרסי הגראמי עבור יצירותיו ואין ספור זכיות בתארים מכובדים המציבים אותו במקום של כבוד רב בסצנת הבלוז העולמית. סיפ מנגן ויוצר לא רק בעלמות הבלוז אלא נותן קפיצות מצויינות לעולמות השכנים כסול, אר'נבי.

רק הלילה, בעוד אנחנו חוגגים במועדון בהרצליה עם צלילי הגיטרה שלו, הלייבל המוזיקלי שלו – Malaco Records, שיחרר שיר חדש שהוא מעין מחווה של שנת 2022 לקלאסיקות של בארי וואייט משנות השמונים של המאה שעברה. סיפ הוא לא רק גיטריסט וקומפוזיטור מצויין אלא גם ווקאליסט משובח בעל מנעד קולי רחב ומהפנט.

את כל הטוב הזה דאג הגיבור המקומי שלנו, אנדי וואטס להטיס מארצות הברית לתל אביב לביקור בארץ ולהופעות בצפון ובמרכז. כך הגענו אמש למועדון זאפה בהרצליה שהלך והתמלא תוך זמן קצר במאות חובבי סצנת הבלוז המקומית.

אנדי וואטס בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל
אנדי וואטס בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל
מיסטר סיפ בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל
מיסטר סיפ בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל
אנדי וואטס ומיסטר סיפ בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל
אנדי וואטס ומיסטר סיפ בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל

בדיוק בשעה עשר בערב על פי המובטח, הם עלו לבמה, כאשר לצידם המוזיקאים המצויינים – אייל קליין על הקלידים, אילן הילל בבס ושירה וגלעד אריאל על התופים, אנדי וואטס, גיבור גיטרה בעצמו היה המארח שעשה עבודת קודש, כשהוא מכהן כנגן גיטרת הליווי נתן את כל הבמה ותשומת הלב של הקהל לכוכב האורח, מיסטר סיפ הוביל את הלבבות, הנשמות והרגליים והידיים של הצופים במשך למעלה משעתיים במסלול הבלוז החשמלי כשהוא מציג תצוגת תכלית מטורפת, הן בשליטה על הגיטרה, השירה והמנגינות, הן באהבה ללא גבולות לקהל כאשר ירד מהבמה עם הגיטרה החשמלית, ולא פסח על אף אחד מהצופים כשהוא פוסע בין המושבים והשולחנות ברחבי המועדון. ספרתי יותר מעשרים ושתיים דקות של נגינה וירטואוזית וצילומי סלפי עם כל אחד ואחת בקהל, עד שבסופו של דבר חזר לבמה כדי להמשיך את המופע בדרך המסורתית יותר…

אנדי וואטס ומיסטר סיפ בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל
אנדי וואטס ומיסטר סיפ בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל
מיסטר סיפ בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל
מיסטר סיפ בזאפה הרצליה. צילום יובל אראל

גם בסופו של הערב, אחרי ההדרן שאף הוא היה שואו אדיר, לאחר שהניח את הגיטרה על הסטנד, עבר מצד לצד על הבמה והחליך "כאפות" עם כל הנוכחים שעמדו קרוב, המשיך וירד שוב מהבמה כדי להמשיך את הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל וקינח בעמידה ליד דוכן האלבומים שהמתין לבאי המופע בחוץ והמשיך להעניק אהבה ורגש לצופים.

היה זה אחד הערבים המוצלחים ביותר שחוויתי בסצנת הבלוז, וחוויתי לא מעט…תודה לאנדי על האירוח וההפקה המצויינת, תודה לקולמן אקא מיסטר סיפ על הרגש, האהבה והוירטואוזיות ללא גבולות.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מהמופע

רגעים של מוזיקה וגרוב במופע

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא