מחזות זמר בתאטרון
כולל וידאו

חבר'ה, חבר'ה, רגע, רגע

רגע, רגע הוא מופע תיאטרלי מוזיקלי המבוסס על שיריו של סשה ארגוב

אלכסנדר "סשה" ארגוב היה מלחין אשר יצק את המלודיות לשירים שנכתבו בשנות החמישים והשישים ומאז הפכו למה שקרוי אבני דרך בתולדות הפזמונאות העברית החדשה, ארגוב לקח את שיריהם של פזמונאים כחיים חפר, נתן אלתרמן, יעקב שבתאי, אלכסנדר פן, אהוד מנור ויורם טהר לב (ועוד רבים אחרים) והפך אותם לקלאסיקות, לפחות מבחינתי לשירים ששמעתי בילדותי.

קבוצת התיאטרון הירושלמי נחשבת בין חלוצות הפרינג' בסצנת התיאטרון הישראלי, כבר כמה עשורים ששחקני הקבוצה מעלים ומופיעים בעשרות הפקות עצמאיות בירושלים, ברחבי הארץ ואף בעולם הרחב.

רגע רגע. צילום יובל אראל

רגע רגע. צילום יובל אראל

רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל

את המופע "רגע, רגע" על משקל המילים הלקוחות מתוך "שיר השכונה" שכתב בשנות השישים חיים חפר בהלחנתו של ארגוב עבור להקת התרנגולים, בהפקת הקבוצה ביים ויצר שחף ברגר בעקבות זיכרונות ילדותו מאותם שירים שעצבו את עולם הפזמונאות של המדינה בתחילת דרכה.

באמצעות אותם שירים ביקש ברנר ליצור נרטיב סביב חבורת צעירים החיים בארץ ישראל הנכנסת לימי מלחמת השחרור ותחילתה של המדינה, השירים המגוייסים לעלילה מבקשים לטוות קו הלוקח את הקהל למסע ההתבגרות של גיבוריה ההופכים מנוער לבוגרים, מתאהבים ואף הופכים בהמשך להורים בעצמם.

רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל

מכיוון שבעצם מדובר בקבוצת תיאטרון עצמאית, פרינג', המינימליזם שולט על הבמה מבחינת התפאורה הכוללת את פנס הרחוב ומספר שרפרפי ספסל ישנים, לעומת זאת התלבושות שהובאו לבטח מהמותג המתחדש "אתא" שידרו את לוח הזמנים בהם מתרחש הסיפור המוזיקלי.

התיאטרון הלאומי הבימה הוא הבית הכי מיינסטרימי וממסדי בעולם התיאטרון בישראל, ככזה נודעת חשיבות רבה לעובדה שהמחזה העצמאי התארח אמש בין כתליו באולם האינטימי על שם בלאנש רפפורט תחת המיתוג HABIMA 4 MUSIC.

על הבימה ארבע שחקניות ושני שחקנים – ענבל מילוא-בכר\יהב מרום, צח כהן, סער שני\לירן מזרחי, עדי דרורי, רימון כרמי/ירדן רז, המלווים במספר ונגן הפסנתר מתן תלמי.

רגע רגע. צילום יובל אראל

רגע רגע. צילום יובל אראל

רגע רגע. צילום יובל אראל
רגע רגע. צילום יובל אראל

המופע שפורס בפני הקהל באולם ח"י שירים המקבלים פרשנות עלילתית נמשך בסך הכל כשעה. אולם הייתה זו שעה של אסקפיזם טהור. עם הפעלת הדמיון הנכון והאסוציאציות התואמות היה זה מעין מסע מוזיקלי בזמן מקום המדינה ועד שנים ספורות בטרם הגחתי לעולם…

חלק מהשירים הם חומרים מהפנתיאון ויש להתייחס אליהם בחרדת קודש כמעט… החל מהשיר פנס בודד שחזר כמוטיב במופע, עובר לשיר השכונה, אם תרצי, האם אמרו לך פעם, למדבר, שיר משמר, אהובתי שלי לבנת צוואר, הכל זהב, שיר ערש ועוד…

אם גדלתם על שירים אלו חובה עליכם לצפות במופע.

הנה טיזר קצרצר..

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: