יום שישי, אוקטובר 30, 2026

סי היימן – האלבום העשירי

קרוב לארבעים שנה שסי היימן, זמרת ויוצרת רצה על הבמות ברחבי הארץ, תחילתה של הקריירה והפריצה הגדולה נזקפת להשתתפותה בהרכב "להקה מקומית" אז בשנות השמונים עת הפריחה הגדולה של הרוק הישראלי, תל אביב. אלבומה הראשון עם השם הכל כך פשוט וברור – "סי היימן ולהקה מקומית" שכלל את להיטי הענק מאז ועד היום – "גיבור גדול", "לא עובדת בשביל אף אחד" שהפך להמנון העצמה נשית, שנתיים לאחר מכן אלבום שני שנקרא בפשטות מלאה "האלבוםה שני" ובו הביצוע המופתי על פי הלחן של אביה נחום היימן – "כמו צמח בר" ו"עולם תעשייתי" אף הם להיטי ענקים העומדים בכל הכח מול שיני הזמן.

סי היימן ממשיכה את הקריירה שלה הן כזמרת יוצרת ומבצעת והן כשחקנית החולקת את זמנה בין האולפנים, הבימות ואתרי הצילום. במהלך הקריירה שלה היא נכנסת בהתנדבות רבה לשלל פעילויות חברתיות. לפני עשור הכרתי את סי היימן באופן אישי ומאז אני עוקב בדריכות אחרי פעילותה כמוזיקאית ואמנית שאוהבת את הקהל שלה ומקדישה לו את כל כולה. סי היימן היא אמנית עצמאית העושה הכל בעשר אצבעותיה. חגגנו יחד עימה את יום הולדתה האחרון בתיאטרון תמונע.

כעת היא משיקה אלבום חדש, העשירי במספר אלבומיה, הכולל תריסר שירים ועוד קטע ראפ. היא כותבת ומלחינה את רוב השירים, בהפקתם המוזיקלית לסירוגין של אלעד שודלר התורם גם שיר פרי עטו ועמיר ג'נגו רוסיאנו.

כך סי היימן עם יציאת האלבום לאור – ""האלבום העשירי" שלי מגיע מהבטן, מאחורי הקלעים, התבוננות, מסעות החיים והדרכים. הוא מביא עימו גם את החצר האחורית של הלב, את נעל העקב הכחולה האורבנית והרגל היחפה שרצה בשדות בית אלפא בעמק יזרעאל, שם נולדתי. האלבום נכתב והוקלט לאורך 4 שנים, בהן נוגעת היצירה שלי בפרידות, געגועים, תקוות, כאבים ואהבה…"

סי היימן תחגוג את יציאתו של האלבום החדש בצמד הופעות שיתקיימו בתאריכים 17 ו- 18 בנובמבר 2022 בתיאטרון תמונע כשהיא מלווה בהרכב נגנים הכולל את עמיר ג'נגו רוסיאנו – בס ושירה. אלעד שודלר – גיטרה אקסטית, חשמלית ושירה, איתן רז – תופים, אורחת גיטרה חשמלית – זוזו גינזבורג. כרטיסים זמינים כבר עתה לרכישה, לחצו כאן.

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...