אם נתחיל במספרים אפשר לומר בלב שלם שלא הייתה זו חגיגת יום ההולדת ה- 61 של סי היימן, התחושה הייתה יותר בכיוון של יום הולדת 16, סוויט סיקסטין…
חרוצה
אני גאה מאוד בסי היימן, מאז ימי שנות השמונים, עקבתי אחרי פעילותה בשנים האחרונות, במיוחד בימי הקורונה, כאשר כל עולם התרבות קפא מלכת, סי הייתה בין האמנים הראשונים שאמצו את האפשרות לקיים הופעות חצר או מרפסת באוויר הפתוח, בחריצות וללא לאות, מידי יום שישי אירחה מניין צופים בחצר ביתה הפרטי בהדר יוסף להופעות. שמונה שנים תמימות חלפו מאז נכחתי במופע מלא ושלם שלה, כאשר חגגה חצי יובל – "25 שנה על הבמה" בבית היוצר בנמל תל אביב, אמנם לפי חשבוני היו יותר שנים במניין אבל לא נריב על כך… ומעת לעת באירועים בהם התארחה, במיוחד בפסטיבל בסוודר שכל כולו על בסיס התנדבותי. האירוח האחרון שחוויתי היה בחגיגת שנות השמונים של אביב גפן בנשף השנתי המסורתי שהתקיים אשתקד בלייב פארק בראשל"צ.
את ההזמנה להגיע למופע החגיגי הזה קיבלתי מסי כאשר הצטרפה לקאסט של המחזמר "נס ציונה" אותו חתמה עם ביצוע לשיר "גיבור גדול" שחגג אז 35 שנים מאז שיצא לאור.
והמופע
סי היימן היא סוג של גלולת אנרגיה קופצנית שלא עומדת רגע (למעט הזמנים בהם היא צמודה למקלדת הפסנתר החשמלי). לאורך קרוב לשעתיים כשהיא מבצעת מהמיטב בלהיטיה המוכרים והוותיקים כמו גם הצגה בפעם הראשונה לשירים ממש חדשים בדרך לאלבום הבא, העשירי במספר, בפני אולם המופעים בתיאטרון תמונע שאורגן בצורה מופתית עם בימת קט ווק הנמשכת כמעט עד הבר ושורות שורות בחצי גורן של כסאות, חלקם שמורים למוזמנים וחלקם עם שלטים המעלים חיוך כשעליהם מודפסי ציטוטים משיריה, הוכיחה סי היימן כי שעון וגיל הם עניין של המלצה מבחינתה.
כאילו ולא עברו מעל 45 שנה מאז ימי מועדון פינגווין העליזים וסי היימן נותרה קופצנית ותזזיתית כתמיד.
חיים שכאלה…
עם הרכב נגנים שכלל את אלעד שודלר בגיטרות ושירה. עמיר "ג'נגו" רוסיאנו בגיטרת בס ושירה, איתן רז על התופים ואורחת חשובה מאוד בחלקו השני של הערב זוזו גינזבורג בגיטרה חשמלית. יחד עם המתורגמנית לשפת סימנים לכבדי שמיעה לי דן, על גבי במה עשירה בפרטים כולל פינה ביתית אליה נמלטה מעת לעת סי היימן כדי לספר לקהל הרב כמה סיפורים אודות רגעים מכוננים בחייה, היא לקחה את הקהל למסע חווייתי מוזיקלי בחייה כולל הצצה לדמויות שליוו אותה כאביה נחום "נחצ'ה" היימן ואמה דליה.
כל הלהיטים הגדולים נכחו אמש במופע, אזכיר כמה מהם – "חצי עולם", "גרפיטי תל אביב", "לא עובדת", "כמו צמח בר", "גיבור גדול", "עולם תעשייתי"…
היו גם כמה רגעים יותר ממרגשים במהלך המופע ובמיוחד לקראת סופו, כאשר לאחר הקראת שורה ארוכה של תודות לכל מי שנטל חלק בהפקת המופע, לא רק הנגנים גם הספרית והמאפרת, סי נעלמה מהבמה לרגעים ארוכים ואז הפציעה מתוך הדלת המחברת את אולם ההצגות כשהיא פוסעת אט אט במורד מדרגות הברזל ומבצעת את השיר "עולם תעשייתי" ממש כאילו וחזרנו עשרות שנים לאחור בזמן, פינגווין, ליקוויד, רוקסן… פוסעת בין הקהל הרב שמילא את התיאטרון, מחבקת מצטלמת סלפי ופוסעת אל הקט וואק כדי להתיישב ליד הפסנתר החשמלי בפעם האחרונה ולבצע את גרסת הכיסוי לשירה של הייזל אוקונר מתוך הסרט "Breaking Glass" – Will You?, ביצוע מרגש אף הוא, ובכך לא תם הטקס, סי היימן אוספת את ניירותיה וממשיכה בסגנון ראפ לדבר אל הקהל עם טקסט סיום ארוך כאילו ואיננה בשלה עדיין לסיים את המופע ולרדת בפעם האחרונה מהבמה ופשוט להתחבק עם כל הקהל שעושה את דרכו החוצה.
רגעים מתוך המופע
