מיכאל שם זמני, האמנם?
זה לא מחזה, לא אופרה, לא מופע, אך בכל זאת זה ננעץ בלב ובאוזניים, הפרויקט התיאטרלי של גון הלוי, מדהים!!
שוו בעיניכם, אתם ישובים באולם מופעים, במקרה הזה האודיטוריום במרכז ענב לתרבות על הגג של גן העיר בתל אביב, מולכם על המתחם המוגדר כבמה, מוצב לו פסנתר כנף עם מחברת מילים ותווים, מנורת לילה מעל ושורת סטנדים של תווים ומושבי סטולי נמתחת לאורך הבמה במעין תנועת חצי גורן סמלית.
גון הלוי הוא יוצר גאון, מדובר בבחור שגדל ברעננה, למד בתלמה ילין ובשנים האחרונות אף חי מעבר לים בתפוח הגדול שם הוא לומד בבית הספר הגבוה למוזיקה Mannes במגמת אופרה, הוא מוזיקאי, כותב, מלחין, מעבד, מנגן, שר ומי שעומד מאחורי הפרויקט המוזיקלי "מיכאל, שם זמני" שעלה אמש במעין פרמיירה במרכז ענב.
הרשו לי להתייחס אל הפרויקט במונח מחזמר, כך הוא יהיה נגיש יותר לסביבה, למרות שהוא לא זה. מדובר במחזה מוזיקלי המוקרא ומושר על גבי נרטיב המשייט לצד פרשה עגומה עד מאוד שנחרטה בלב עמישראל מאז ימי קום המדינה ועד ימינו אנו כאשר מסמכים גנוזים נחשפו וכתוצאה מכך עלה באופן וודאי שפעוטות של משפחות יוצאי תימן ועדות מזרח אחרות הועלמו במהלך שהייה בבתי חולים וככל הנראה נמסרו לאימוץ למשפחות ממוצא אשכנזי שחיו באמריקה וסבלו מבעיות פוריות או שילדיהן מתו בשואה… עניין טרגי ביותר ומחריד בחוסר האנושיות המטורפת בה פעלו המעורבים.
אמנם במחזמר אין אזכור למעברות, לאחי בני תימן ובכלל, אך הנרטיב עובר בתוך כך, המחזמר המתחיל עם סיפורו של זוג צעיר, על פניו נראה ונשמע כאשכנזים מבית טוב, לבטח צפונבוני במשמעותו הרחבה, האשה נכנסת להריון והמחזמר עוקב אחר המהלכים עד אקט הלידה, הקהל מלווה את הסיפור בצחקוקים כאשר מעת לעת מוצגות נקודות מחיי היום יום העכשווי של זוג צעיר גנרי…
מכאן והלאה הפאזה עוברת מהפך שיוצר ברגע אחד מועקה בליבות הצופים, מספרים לנו שהתינוק נפטר והוא נקבר, בשלב מסויים עולה החשד כי הוא חי ובריא ולמעשה נחטף בידי אנשים מסתוריים בחסותו של הרופא המיילד ונמסר לאימוץ תמורת תשלום, העלילה ממשיכה והופכת קודרת, מעלת מסתורין ומתח ושכבות על גבי שכבות של דרמה.
את כל הסיפור הזה מגישים צוות השחקנים.יות הישובים על גבי אותם סטוליז כאשר חלק מהם הן זמרות אופרה, חלק שחקנים.יות ולמעשה אם היינו מזיזים הצידה את המושבים על הבמה ומוסיפים קצת תפאורה מינימליסטית היינו מקבלים מחזה זמר באופן המקובל, אולם במקרה הנוכחי הכל במרומז, את הקטע הויזואלי על הצופים לפתור ולתרום באמצעות דמיונם, דמיון הנעזר לפרקים במשחק של אותו קאסט שעל הבמה שעדיין נותר לשבת.
ההלם הוא כפול, לא רק אופן ההגשה אלא גם הסיפור המקבל תפנית מחרידה. מה שמתחיל בתחושה של תסכית או מסכת בית ספרית המוקראת מתוך דפים הולכת וצוברת תנופה והופכת לחוויה שהצופים נשאבים אליה.
אין ספק שבפרויקט זה מתגלה גון הלוי במלא כישוריו האמנותיים. אם אתם חובבי אתגרים תרבותיים אתם צריכים לסמן V ברור על הפרויקט הזה, יש לי חשש כבד שמדובר בנרטיב המבוסס על מקרה אמיתי הקשור לגון הלוי, לבטח נדע על כך בעתיד…
מיכאל, זהו שמו של התינוק שבעלילה, שלא זכה בעצם להכרזה על שמו בטקס היהודי המסורתי אחרי 8 ימים.
הערב הם חוזרים להופיע במרכז ענב, יש עוד תאריכים, כאן כל הפרטים.
