עם כל ההיסטוריה הישנה של היישוב יבנה שהיה על הגבול בין פלשת לממלכת יהודה ואף שימש בית לחכמי הסנהדרין לאחר חורבן בית המקדש, הרי שבימינו יבנה היא כמעט תעתיק של ממש לסיפור שאפרים קישון מגולל במחזמר "סאלח שבתי", המעברה ביבנה, מעברת יוחנן, הייתה קיימת כמעט עשור עם קום המדינה ולמעשה הפכה לחלק מהעיר הכוללת כמאה אלף תושבים וכיום היא אחד הפרברים החשובים בעוטף גוש דן.
סיפור עלייתו של סאלח שבתי, אשתו אתרוגה וילדיו מצפון אפריקה עם קום המדינה היישר אל המעברה, כור ההיתוך של עולים מארצות שונות ומגוונות אל המדינה שבתחילתה והמפגש עם אנשי הקיבוץ ופער התרבויות, כבר מזמן הפך לקלאסיקה לא רק בשל הדמויות שקל לחבב אלא ובמיוחד כי מדובר בתרגום ריאליסטי מלא חן והומור של אפרים קישון למצב האמיתי דאז בארץ.
הסיפור שבמקור יצא מעל מסך הקולנוע בכיכובו של חיים טופול עלה לאחרונה בגרסת הבמה בהפקתו של התיאטרון הארצי בכיכובם של איציק כהן (פאודה) בדמותו של סאלח, נופר סלמאן בתפקיד הבת חבובה, עדי אלון כבנו שמעון וגל פופלר כבן הקיבוץ המתאהב בחבובה – זיגי.
אמש עלתה ההצגה בבימויו של צדי צרפתי ובהפקת התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, מעל בימת היכל התרבות של העיר יבנה, פריפריה אמיתית (עשרים דקות מגוש דן), זו הייתה הזדמנות לשוב ולחוות את המחזמר החינני ומעורר החיוכים (אין על איציק כהן שיודע להשחיל הומור בתוך הטקסט המקורי) דווקא במקום שיכול להיות ללא ספק תעתיק מקורי של הסיפור שקישון מביא במחזמר. (יבנה כמעברה דאז, פלמ"חים כקיבוץ השכן…)
במשך שעתיים וחצי היישר אל תוך הלילה חוו באי המחזמר הצגה שעדיין אקטואלית גם במרחק של עשרות השנים מאז כתיבת הסיפור, הצחוקים, מחיאות הכפיים ואף השירה בציבור על הרקע הכי אקטואלי שיכול להיות – הבחירות וההבטחות המדומות שעסקני המפלגות מחלקים לציבור.
המחזמר ממשיך לרוץ וההצגות הקרובות יתקיימו בקרית מוצקין ובראשון לציון, פרטים נוספים וכרטיסים במשרד לאן.
