סיקור הופעות
כולל וידאו

שובו של הלילה הלבן

אחרי הפסקה בת שלוש שנים חזרו אירועי הלילה הלבן לתל אביב, היינו שם, צללנו אל הסצנה בלי להתבלבל מהשפע...

לילה לבן הוא חג תרבות ובילוי לילי שנוסד בעיר העברית הראשונה תל אביב-יפו לפני עשרים שנה בעקבות הכרזתה של אונסק"ו על "העיר הלבנה" של תל אביב-יפו – מרקם עירוני, היסטורי וייחודי – בתור אתר מורשת תרבות עולמית בהתבסס על סגנון האדריכלי של תנועת הבאוהאוס שאפיין את לב העיר.

מאז ההכרזה, מציינת עיריית תל אביב-יפו את הכרזת אונסק"ו בסדרת אירועי ה"לילה לבן", המשלבים בתוכם ערך נוסף של העיר – היותה "עיר ללא הפסקה".

הפסקה בת שלוש שנים בחגיגות בעקבות מגיפת הקורונה הגיעה לסופה ואמש חגגה העיר תל אביב את הלילה הלבן כמו שצריך.

בשנים האחרונות לקחנו באופן אישי את אירועי הלילה הלבן לחיבור שבין קבוצת התדר בית רומנו לבין מוזיאון תל אביב לאמנות. השנה החליטו בתדר על עליית מדרגה ומעבר לחבור אל מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל שבתל כסילה ברמת אביב, מעל הגבעה המשקיפה על העיר הגדולה.

המתחם הענקי אירח את האירוע המשותף במסע שוטטות בזמן ובמרחב – הופעות, מיצגים, סרטים, תערוכות וידאוארט ועוד במוזיאון ארץ ישראל.

הפעם לא הלכנו על "כל הקופה" אלא התמקדנו ב"בימת אלכסנדר" המשקיפה מעל הגבעה הכי גבוהה במתחם  לעבר העיר הגדולה, שם התמקמו האמנים והמוזיקאים שהעבירו את אווירת האינדי העכשווית של העיר תל אביב, לקחנו את הזמן והגענו למוזיאון עם תחילת החשיכה ופגשנו את יוגי שלווה בין היתר בידי אלכס משה, נומוק, לוטרינגר.

יוגי. צילום יובל אראל
יוגי. צילום יובל אראל
אלון לוטרינגר. צילום יובל אראל
אלון לוטרינגר. צילום יובל אראל
אלכס משה. צילום יובל אראל
אלכס משה. צילום יובל אראל
נומוק. צילום יובל אראל
נומוק. צילום יובל אראל

משם נתנו קפיצה לספוט "חדר האוכל" שמוקם בחצר המשחזרת את חיי האדם הקדמון שיישב את התל לפני עשרות אלפי שנים, שם באווירה נינוחה סמי שאנטי עם פופים לרביצה ושרפרפי קש פגשנו את מעיין ליניק שניגנה על גבי פסנתר כנף ענקי ושרה.

מעיין ליניק. צילום יובל אראל
מעיין ליניק. צילום יובל אראל

בתוך תוכנו היינו צריכים עוד כמה זריקות אדרנלין קופצניות ושבנו לבימת אלכסנדר שם חגגו עם צמד הבנות – ג'ני פנקין וג'יי למוטה שנתנו לנו חצי שעה של ביטים (בסיועו של דיג'י קוקה) וריקודים עד אין סוף כמו בהיפ הופ.

ג'יי למוטה. צילום יובל אראל
ג'יי למוטה. צילום יובל אראל
ג'ני פנקין. צילום יובל אראל
ג'ני פנקין. צילום יובל אראל
ג'ני וג'יי. צילום יובל אראל
ג'ני וג'יי. צילום יובל אראל

הרגעים היותר מרגשים הגיעו כמובן עם עלייתו של שי טרא ליטמן, הראפר התל אביבי הכי מפורסם בסצנה, את שי פגשנו לראשונה לפני כשמונה שנים בעת שהיה בסך הכל בן 12, אז הוא עלה מעל בימת מועדון בארבי והכריז על להקת המסך הלבן שחגגה את השקת אלבומה הראשון.

שי טרא ליטמן. צילום יובל אראל
שי טרא ליטמן. צילום יובל אראל
שי טרא ליטמן. צילום יובל אראל
שי טרא ליטמן. צילום יובל אראל
שי טרא ליטמן ומאיה לנדסמן. צילום יובל אראל
שי טרא ליטמן ומאיה לנדסמן. צילום יובל אראל

שי טרא לא פרייר בכלל, הטקסטים שלו חכמים, נועזים ונוגעים בכל אחד מהצעירים שמלאו את הרחבה, הוא גם אירח את הראפר גיאגיא לצידו, אולם השיא ואין ספק שאלו היו שלוש הדקות הכי מהממות בערב כולו כאשר בשיר ילד לבן שמן ועשיר הצטרפה אליו לא פחות מאשר השחקנית, זוכת המקום הראשון במצעד חמישים "היפים והנכונים" האנשים הנחשבים של תל אביב בעולם התרבות לשנת 2022 – מאיה לנדסמן שלא דפקה חשבון על הבמה.

באופן טבעי את הפרק האחרון של בימת אלכסנדר חתמה להקת המסך הלבן עם שלל להיטיה בעיבוד חדש ועדכני.

גגבריאל ברויד המסך הלבן. צילום יובל אראל
גגבריאל ברויד המסך הלבן. צילום יובל אראל
גילברט ברויד המסך הלבן. צילום יובל אראל
גילברט ברויד המסך הלבן. צילום יובל אראל
נעה איילי המסך הלבן. צילום יובל אראל
נעה איילי המסך הלבן. צילום יובל אראל

אמנם אירועי הלילה הלבן במוזיאון היו צפויים להימשך עד לפנות בוקר אבל לנו זה הספיק, היה פאן במקסימום, תודה לחברים מבית רומנו על האירוח והחזרה לשגרה.

לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה

רגעים מוזיקליים בלילה הלבן שלנו. צילום וידאו אדוה אראל

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: