פס קול שבועי

תומר ישעיהו – בּוּרְמָה

תומר ישעיהו פותח את השנה האזרחית החדשה עם מיני אלבום חדש – "בּוּרְמָה", יש גם מופע, האזינו

אצל תומר ישעיהו זה לא פרץ יצירה, מהסוג שמתבשל ופורץ בבת אחת ולאחריו רגיעה מסוימת, אצל תומר ישעיהו מדובר בזרם בלתי פוסק במובן החיובי של יצירה אחת אחרי רעותה. רק בחורף האחרון הוא העניק לנו את האלבום "אגם הלימון" והנה כעת הוא פותח את השנה החדשה עם אלבום נוסף – " בּוּרְמָה" על שם שיר הנושא מתוכו, אלבום במתכונת מינימלית הכולל שישה שירים בלבד.

כי תומר ישעיהו הוא אמן יוצר, מוזיקאי אשר המוזיקה, הכתיבה, היצירה, היא מלאכתו. ממש כמו כל בעל מלאכה, הוא קם מדי בוקר ועוסק בה, כותב, מנגן ומלחין. אח"כ נכנס לאולפן, מקליט ומוציא לעולם את התוצרים שלו, שירים חדשים. בכישרונו הוא יודע לצוד רגעים ומצבים בחיים ולהפוך אותם ביד של קוסם אמן לשורות של מילים ומנגינות המשרות תמיד אווירה קסומה ונינוחה של עולם אחר המצוי בינינו לבין דוק ערפילי.

במהלך תריסר שנות פעילות ויצירה מוזיקלית הספיק תומר להוציא לאור שישה אלבומים, כעת מגיע תורו של האלבום השביעי.

כך תומר על האלבום החדש ועלה סיפור מאחורי שיר הנושא שבו – "איך שעברנו לשם שמענו שיש לא רחוק פח של פסולת אורגנית, קבענו שכל שבת אנחנו עושים טיול לקומפוסט. בדרך היינו קצת שרים ואם לא זכרנו את ההמשך אז היינו ממצאים פזמונים. יום אחד שחזרנו הביתה רצה אלינו אישה קצת בבהלה ושאלה אם אנחנו מבינים בשלטים ״איזה שלטים שאלתי״, היא ענתה ״שלטים של טלוויזיה״ אני אמרתי ״אני לא, אבל היא כן״. אמרה ״אז בואי איתי רגע אני גרה פה תעזרי לי״. היא הלכה איתה ואני נשארתי עומד ברחוב מול הבניין. חכיתי לה, על כל עמודי החשמל מאות של יונים כאילו מסתכלים עליי ולא מבינים מה אני עושה שם. שמה כשאתה נשאר למטה מתחת לבניין תמיד יקרה משהו , משה השכן ירד לעשות סיבוב ויחפש עם מי לפצח גרעינים בדרך ישאל אותי אם יש לי מקלדת 2 קומות, אח שלו פעם ניגן.. ויעקב יצטרף וידבר על פינוי בינוי התחדשות עירונית ומי צריך את זה בכלל ויספר על איך הדם שלו ספוג בקירות האלה וילך..ושני ילדים שצועקים למוטי השכן שהכלב שלו שוב ברח לו, כי למוטי אין טלפון.. ורגע של שיא של איש זקן שנוסע עם חמור, עגלה ופעמון ורק אלוהים יודע למה ולאן. ככה זה שם.. ברחוב בורמה."

תומר יחגוג את השקת האלבום החדש במופע להקה חגיגי שיתקיים בתאריך  המיוחד – 2.2.22, במועדון בארבי ויארח את שי צברי

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: