קמילה – קטורנה מסאללה

WOW, זו הייתה המילה הראשונה שיצאה מפי אחרי שצפיתי בקליפ החדש של קמילה, אקא Kama Kamila המוכרת לאחרונה לצופי תכניות הריאליטי המוזיקליות כמי שאביב גפן כשופט לא אהב את הסגנון שלה ואת הופעתה. לדידי קמילה אצלי על התדר כבר למעלה משש שנים מאז מופע הבכורה שלה ועם השקת אלבומה הראשון – "אדמה" במסגרתו הביאה את הקולות והצלילים של המולדת אזרבייג'ן שם נולדה.

ליוויתי את קמילה לאורך הדרך בהופעות לא מעטות כולל המתנה של שעות באישון לילה עד הגעתה למועדון EPGB היישר מנתב"ג בעקבות טיסה שהתעכבה, אך היא לא ויתרה ונתנה את המופע לו המתינו המעריצים למרות שכבר היינו יותר לכיוון הבוקר ופחות לכיוון חצות… בכלל, קמילה הייתה האמן הווקלי היחידי שנטל חלק במופע החד פעמי של נביא המוזיקה האלקטרונית ז'אן מישל ז'אר לרגליי המצדה.

אבל לעניינינו, קמילה, מורה לפיתוח קול, זמרת יוצרת, העושה את זמנה בין הופעות בטירות אצולה באירופה, מועדוני תל אביב ולעתים גם על מרקע הטלוויזיה משיקה כעת במסגרת עבודתה על אלבום נוסף, את הגרסה שלה לשיר "קטורנה מסאללה" שכתבו והלחינו זאב נחמה ותמיר קליסקי במסגרת להקתם "אתניקס". בפן הטכני מי שעומד מאחורי ההפקה המוזיקלית הנוכחית הוא נועם הלפר נועמיקו.

כך קמילה על השיר, החיבור ובכלל – "קטורנה מסאלה מאוד הזכיר לי מנגינות אזרבייג׳אניות, והוא הציל אותי נפשית בשנה הראשונה להגירה", קמילה מתארת את הקשר העוצמתי  לשיר שליווה אותה ואת תחנות הרדיו כשעלתה לארץ מאזרבייג'אן בשנת 1991. "כשהגעתי לארץ סרבתי לשמוע מוזיקה ישראלית כי התמרדתי נגד העלייה הזו. הכל היה נראה לי זר פה וקראו לי רוסיה מסריחה או רוסיה זונה. לא התחברתי בהתחלה למנטאליות של חופש שהיתה כאן, לליברליות, בכל זאת באתי ממדינה מוסלמית קומוניסטית.. והשיר הזה שימש פלסטר נהדר למכאוביי וגעגועיי"

החיבור בין השיר המקורי, הכח האמנותי של קמילה, הגאונות המוזיקלית של נועמיקו והדמיון המטורף של הבמאי אדוארד קפרוב, לקחו אותי הן כמאזין והן כצופה לעולמות ומקומות אחרים. לא רק הוויזואליה והנופים, לא רק ההטעמה הווקלית והמבטא המודגש שקמילה שיבצה בשירתה, לא רק ההיסטוריה האישית של קמילה שאני מודע לה היטב, והיא יושבת בול על המסרים שמילות השיר מעבירות. הרגשתי כאילו ואני נוסק במעין מסע בזמן ובמקום היישר אל השיר האחרון שהזמר והיוצר המיתולוגי דויד בואי השיק זמן קצר מאוד לפני פרידתו מהעולם – "כוכב שחור", האווירה המלנכולית והמסתורית, המקצב, הצליל וטון השירה כל כך הזכירו לי זאת, אכן מדובר ביצירה דרמטית והכיוון שקמילה לקחה אותה הפך אותה למונומנטלית בכל אספקט חוויתי ואמנותי.

ובקטנה, בנוסח רכילותי קמעה, כאשר זאב נחמה האזין לביצוע הנוכחי, הוא לא נשאר אדיש ואמר במפורש – "אתניקס מתארחים בהשקה" עוד לפני שקמילה הציעה, מעכשיו אני הולך לתפוס משבצת במועדון שיארח את המופע הזה.