סיקור הופעות

אינדינגב 2021 – יומן פסטיבל מצולם

לאחר שנת הפסקה חזרנו אל חולות המדבר של מצפה גבולות ואל שלושה ימים של חג המוזיקאים השנתי - האינדינגב

התגעגעתי עד מאוד, חודש אוקטובר דאשתקד, נגמרו חגי תשרי ובאופק הקרוב לא מתוכנן שום פסטיבל מוזיקה מדברי, תקופה שכזאת שאפילו הופעה עם 50 איש נחשבה אסורה על החוק. אבל הנה עברנו שנה, הקורונה נשארה אבל למדנו לחיות איתה, זריקה קטנה, ועוד אחת, בוסטר, תו ירוק ויש לנו פסטיבל כמו בימים הטובים.

שלא תבינו שזה כל כך פשוט כמו שזה נשמע, גם השנה הייתה עננה גדולה של סימן שאלה על קיומו של הפסטיבל ולבסוף כמעט בדקה התשעים החליטו מארגני האינדינגב לדחות את הפסטיבל בשבועיים כדי שיותר אנשים יתחסנו ושמגבלות ההתקהלות יוקלו, למזלנו ההימור התגלה כמוצלח, הפסטיבל פתח את שעריו והנדידה דרומה החלה.

כבר כמה שנים שאני מלווה את הפסטיבל דרך עינית המצלמה, אני שרוף על מוזיקה, וואלה קשה לי לראות מציאות שבה יש פסטיבל עם מיטב אומני האינדי בארץ ואני אשאר במרכז ואקנא בפידים של אחרים, עוד במיוחד לאחר ששנה שעברה ביטלו לנו את הפסטיבל. אז זהו שנראה לי שכמוני חשבו עוד אלפים אחרים וכך לפני חצי שנה כשהחלה המכירה המוקדמת אזלו כל הכרטיסים תוך 3 ימים.

אינדינגב 2021

חמישי

יום חמישי ארבע אחר הצהריים ואני כבר שם (קיצרתי לכם את הטקסט של ההתארגנות) החנייה העצומה כבר מלאה מכוניות, חשבתי שהגעתי מוקדם אבל לא רק אני חשבתי, העמדות בכניסה מלאות אנשים ברמה מטורפת, ככה זה שבנוסף לכרטיס צריך גם לתפעל את הצגת התו הירוק וזה שיש לך בכל יד פנויה לפחות שק שינה, אוהל או שקית במבה לא ממש עוזר לקדם את התור, אז נחכה קצת, גם ככה ההופעות הראשונות מתחילות בשבע, לפחות מסביבי אנשים יפים, מלאי ברק של התרגשות בעינים, גם אם לפעמים חוסר היכולת הישראלית לעמוד בתור משתלטת על כל רגע יפה.

עשרים דקות ואני כבר בפנים, תג הצלם מושך אותי כרגיל אל אזור הבקסטייג', מארגן לי גם שם את הפינה שלי עם האוהל במתחם מאחורי הבמות וממהר אל הבר, יש לי מטרה אחת – להשיג את כוס הריפיל של האינדינגב, זאת שאם שמה ידיך עליה אתה מקבל מילוי בירה חצי במחיר של שליש. הכוסות האלו הן מצרך לוהט שבדרך כלל אוזל מהמלאי עוד ביומו הראשון של הפסטיבל, הבחורה שחיכתה לידי בתור לשתיה ידעה את זה "לא אכפת לי שאין עדיין בירות, תן לי לשלם רק על הכוס"

עכשיו כשיש בירה מתפנים לחלק האומנותי של הערב, לאינדינגב יש 2 במות מרכזיות – במת הקוף הגדולה ואחותה הקטנה יותר – במת הפיל, מלבדן יש גם את הסאונדסיסטם שהתרכזה בעיקר בדיג'איים ואומני מיקרופון מלווים (MCs) במת הראקט שאירחה אומנים בראשית דרכם ובמת האינדיטרוניקס שכשמה הכילה מסיבה אלקטרונית עם דיג'איים מתחלפים לאורך כל ימי הפסטיבל.

אמנם רק ב-19:00 בערב מתחילים אך עד לסגירת הפלאג יופיעו על שתי הבמות 13 אומנים. הראשונה שפתחה את הפסטיבל היא אומנית הפופ האלקטרוני הפמינסטי – עדי שחם. נכון שיש המון מסרים במוזיקה של עדי שחם אבל לבסוף מה שהכי הידהד בזכרון שלי אחרי ההופעה היא השורה בשיר "תגיד אתה רוצה עוגיה?", כנראה לא במקרה יש גם חולצה תואמת באוהל המרצינדייז הסמוך.

עדי שחם
עדי שחם

מרתון ההופעות מתחיל, סדר מופתי שמאפשר הופעות מצולבות כך שבכל רגע נתון מישהו מופיע על אחת משתי הבמות. המצלמה כבר עלי ואני עושה את דרכי בחולות הנגב המאובקים בין במה לבמה, יש כל כך הרבה מה לראות, יש המון מה לתעד, מקום בכתבה הזאת אין מספיק לכן בחרתי בכמה (למרות שכולם נהדרים, וואו איזה יום מוצלח זה היה).

ראשונה אציין את ענת מושקובסקי המולטי טאלנט שהייתה בעברה חלק מהאחיות לוז והיום בקריירת סולו והמון שיתופי מוזיקליים, הערב היא על הבמה במופע להקה בתוספת רביעיית כלי מיתר, הרבה גרוב וגם Shuz-in אחד על הבס והעיבודים המוזיקליים.

ענת מושקובסקי

ואם כבר Shuz-in אז מבחינתי ההופעה המוצלחת של חמישי הייתה שייכת לפרויקט האלקטרוני שלו Makot שהורכב על הבמה מלבדו גם משני מתופפים, בהופעה בוצעו קטעי האלבום שיצא לאחרונה, אלבום מעניין מוזיקלית יש לציין אבל כזה שגם יכול לחלוף לך בקלות באוזן, ההופעה לעומת זאת הייתה טריפ חושי מטלטל שהשאירה את כולנו פעורי פה.

כנהוג, יש לנו גם שני מופעים מרכזיים מלהקות שנמצאות יותר באזור המיינסטרים של המפה המוזיקלית, פורטיס סחרוף, במופע האיחוד הקייצי הפעם בגירסת אינדינגב מקוצרת של שעה שבה כל באי הפסטיבל אבל כולם, התנקזו ברחבת במת הקוף. לפניהם לולה מארש בהופעת ההרכב המורחב שמילאו את כולנו ברגשות אופטימיים חמימים, כשהגיע השיר Wishing girl לא היה אחד ברחבי האינדיגב שלא שרק עם יעל שושנה כהן את הפתיח המפורסם

יעל שושנה כהן – לולה מארש

רבע לאחת בלילה בבמת הפיל זו השעה של להקת האינדי הותיקה המפשעות המשלבת רוק גראנג'י עם הרבה הומור ותיאטרליות מוגזמת, כל הופעה שלהם חוויתית ומלאת אנרגיה גם זאת של האינדינגב על אף השעה המאוחרת הייתה סוחפת ומלאת קהל שצרח את כל המילים בעל פה יחד עם הסולן הביזארי, המהפנט והמאוד מודע לעצמו אילון קורח.

אילון קורח – המפשעות

שתיים וחצי ואני עוד מסתובב בין הבמות, כנראה הרעיון שלי למקם את האוהל במתחם הסמוך לבמות התגלה אולי כנוח מבחינת מרחק אך לא ברמת הבידוד לאוזן, אבל זה פסטיבל, לא באתי לישון, גם ככה מי באמת מצליח להירדם על מזרן מנופח באוויר? שלוש שעות שינה און אוף והנה אנחנו כבר ביום שישי

שישי

יומני היקר, היום קמתי ממש ממש מוקדם, באוהלים לידי אנשים עוד נחרו את הבוקר, אבל לי חבל על כל רגע של שינה, מה גם שאם אספיק להגיע מוקדם אוכל להינות מקפה הפוך פלוס עוגיה מבלי לחכות בתור ארוך מדי, אה כן.. שכחתי לציין, נקודת התורפה של הפסטיבל – התורים בדוכני האוכל ובמיוחד בבר האלכוהול שבשעות השיא יכלו להסתכם לחצי שעה של המתנה עד שהצלחת ללגום בירה קרה ואם עשית את הטעות ובאת רק עם כרטיס אשראי גילית שמרבית הדוכנים מקבלים רק מזומן או ביט בגלל שהאינטרנט לא הצליח לעמוד בעומס נוכחיי הפסטיבל.

המדבר מתחיל אט אט להתעורר ואיתו גם תושביו הזמניים, תשע וחצי בבוקר וההופעות כבר מתחילות, לפנינו יום ארוך, עם יותר משלושים הופעות שונות בבימות הקוף והפיל, בין המופיעים: ביטניק, זיו, יסמין מועלם, Masok, סוס מביט, Malox של האחים תלמודי, נומקה יוגב גלוסמן, טאטרן, קוסטה קפלן, אור אדרי, גון בן ארי עם מקהלת זולת, Hoodna orchestra, סימה נון, בום פאם ומרסדס בנד, גלרייה קטנה של הבסט וממשיכים

ושלוש הופעות למיקוד, הראשונה היא של עוזי נבון ומכרים, האלטר איגו של Shuz-in, שהוא הזמר הפקטיבי משנות השבעים שכבר הפך להיות יישות חיה בפני עצמו עם להיטים כמו "בלי משחקים" ו-"נסיכה", הפעם בשואו צבעוני ונוסטלגי במיוחד ועם הרכב רב משתתפים הכולל גם את ענת מושקובסקי ודנה דוניץ כזמרות הליווי. ואם כבר כוכב פופ אז גם יש את טקס הירידה מהבמה למטרת חתימות למעריצים.

עוזי נבון

קפיצה בזמן אל שעות הלילה עם הופעה של האחים אבשלום ואריה הספרי הידועים יותר כהרכב המחאה האלקטרוני WC, במסגרת הפגנות בלפור בשנה שעברה השירים שכתבו הצמד הפכו להימנוני ההפגנות השבועיות, זו הפעם השנייה שלהם באינדינגב אבל גם הפעם הראשונה שעליהם היה להתמודד עם כוח גדול מהם ולנצח – ההופעה של מרסדס בנד שתפסה את אותה משבצת זמן רק בבמה המרכזית מעבר לגבעה. במבחן התוצאה WC ניצחו ובגדול כאשר רחבה אל מול הבמה הייתה מלאה במעריצים שוויתרו בידיעה על גל תורן הכריזמטי לטובת מופע הטכנו רוק המחאתי של WC

WC

עוד לא סיימנו את יום שישי, הופעות הלילה בפסטיבל מוציאות את הצדדים היותר מיוחדים ומוזרים, המשבצת של אחת בלילה בבמת הפיל שמורה לטריו BĘÃTFÓØT, הרכב טראש רייב שופע מקצבים מהירים והרבה סימפולים, אפשר לשייך אותם לאותו ז'אנר מוזיקלי של הלהקה הדרום אפריקאית Die Antwoord.
יופי של מופע מלא אנרגיות, בעיקר מכיוון של הסולנית אדומת השיער עדי ברוניצקי, (ספורטי ספייס?) ישר הלכתי לחפש אותם ביוטיוב בשביל לגלות שגם הקליפים שלהם מלאים בטראש איכותי כמו שצריך

שתיים בלילה ואני שם את פעמיי אל המקום אותו אני קורא ביתי החדש, בדרך דרכתי על כף יד של מישהי, היא אפילו לא עשתה קול, אין ספק שזה היה יום ארוך, מד הצעדים שלי ספר 20 ק"מ בטיזוזי במות ועכשיו כבר ממש לא אכפת לי שבבמה ליד ממשיכות ההופעות, העייפות עשתה את שלה ואני נפלתי על מזרן האוויר שלי עד שחיפושיות הבוקר העירו אותי, יום שבת הגיע

שבת

יום אחרון לפסטיבל ויש תחושה של התחדשות באנרגיה, הולכים לבית הקפה, קונים גם שיק פירות, אנשים עוד לא הספיקו להתעורר ואני נהנה ממתחם פסיטבל כמעט ריק לחלוטין, בבמת הפיל עולה כבר יקיר הילל עם הבנג'ו והלהקה באווירת שבת ומוזיקה שמזכירה מרחבים רחוקים

יקיר הלל

.אם יש זמן מסוים שאני מחכה לו כל פסטיבל יהיה זה בסביבות העשר-אחת עשרה בבוקר של יום שבת בבימת הקוף, לדעתי זה ידוע מראש שהמשבצת הזאת שמורה כל פסטיבל ללהקה שתבוא ותעשה שמח של שבת, הפעם זה תורם של Tarante groove machine, ששמרו על הגחלת עם הופעה המשלבת בין כל הסגנונות שאנחנו אוהבים – רגאיי עם נגיעות ים תיכוניות בתיבול בלקני. הקהל כצפוי יוצא בריקודים ספונטיים אל מתחת לברזנטים והשפריצרים שמקררים את העורף.

Tarante groove machine

שעת צהריים מתקרבת ואני מגלה (לא בהפתעה) שלא ממש נשארו לי יותר מדי כוחות, איזה מזל שעל הבוקר כבר העמסתי את כל האוהל והציוד לאוטו, אני הולך בינתיים לקבל בוסט של אנרגיה במתחם האוכל, המחירים אין ספק עממיים, הבעיה היא שכך גם טיב האוכל, לזכרוני בפסטיבלים הקודמים היה לי יותר טעים, אבל אולי רק אני שרוצה לזכור את זה ככה..

ההופעה המצופה של היום היא של שלישיית הפאנק הישראלית "ויתרתי" המורכבת מאיתי זבולון, יהונתן כספי ונמרוד ליברמן, בפסטיבל אינדינגב 2013 הם נתנו הופעה מופרעת ובלתי נשכחת שאחד מרגעי השיא המוזרים שלה הייתה שחברי ההרכב עלו לבמה שהם מחופשים לבולבול ואשכים ואחר כך גם רקדו עם הקהל ברייב מטורף, גם השנה היו הם חייבים לזעזע שאת ההופעה הם פתחו כשהם עוטים מסכות קרטון של רבין, קלינטון וערפאת ובסיומה נטע איתי זבולון עץ זית במרכז הקהל,

ויתרתי
איתי זבולון – ויתרתי

עוד השבת מכילה הופעות שוות, מיכאל סוויסה עם דור 3, עוזי רמירז, תומר יוסף בהופעה לכבוד אלבום הסולו החדש שלו, אקו בהופעת היפ הופ כוחנית והלהקה כוכבת על שבמרכזה עומדים שני חברי ילדות – מתי גלעד (ג'יין בורדו, לולה מארש) ויובל וילנר עם מוזיקת פופ קלילה המתאימה לשעות הצהריים של יום שבת ובעיקר אם אתה בדיוק בחוף הים, וזו גם ההופעה האחרונה שראיתי בפסטיבל השנה, שתיים בצהריים ואני מתקדם אל עבר הרכב המאובק ומשם חזרה אל המרכז הסואן, ביי ביי אינדינגב, היה לי טוב ממש, שנפגש גם שנה הבאה?

בן איילון – one man tribe
אקו
מתי גלעד ויובל וילנר – כוכבת על

אלבומי התמונות המלאים:

אלבום תמונות אינדינגב יום חמישי

אלבום תמונות אינדינגב יום שישי – חלק א

אלבום תמונות אינדינגב יום שישי חלק ב

אלבום תמונות אינדינגב יום שישי חלק ג

אלבום תמונות אינדינגב יום שבת

תומר גילת

יליד רחובות שעבר לרמת גן , עורך מוזיקלי ו-DJ בעבר אמן, מעצב ומנהל קראיטיב בהווה. צלם מוזיקה, כתב ומנהל מגזינים דיגיטליים.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: