כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנהחדשות מקומיות

שמוליק "שמיילך" בורנשטיין הלך לעולמו

שמוליק בורנשטיין, אחד מהדמויות שהיו מאחורי הקלעים בעולם המופעים והמוזיקה ועשה רבות בשקט, הלך היום לעולמו בחטף.

שמוליק בורנשטיין, בן 75 בלכתו, נולד בחדרה אך ילדותו עברה עליו בקיבוץ מזרע בצפון, הוא הגיע לתל אביב כחייל ופגש את האמרגן של החלונות הגבוהים באותה עת  דני דגן שאמר לו שאיך שהוא משתחרר מהצבא הוא מגיע לעבוד איתו, כך נכנס שמוליק לעבוד בחברת הגר וכאשר שיסל עזב את החברה שמוליק נותר כמנהל ומפיק של אריק איינשטיין.

ב"תעשיית" התרבות והמוזיקה הרבה אנשים מכירים את שמוליק בורנשטיין, מי שליווה בין היתר את אריק איינשטיין וכל חבורת משרד ההפקות שלו "הגר" ששכן בדירת מרתף מתחת למסעדת "כתר המזרח" המיתולוגית באבן גבירול בתל אביב, בעצם הכל מיתולוגיה אחת ענקית של עולם התרבות. שמוליק או כפי שכינו אותו "שמיילך" היה איש של עשייה וניהול. אחד הפרויקטים הראשונים שיצאו מתחת לידיו היה הסרט שהפך לקאלט\מיתוס\ דייר כבוד בפנתאון הישראלי – "מציצים". למעשה הוא היה יד ימינו וליווה את אריק איינשטיין כל חייו ואפילו גם לאחר מכן כאשר היה בין היוזמים ומוציאים לפועל של מופע המחווה הענקי לזכרו בפארק הירקון. אך לא רק מאחורי אריק איינשטיין פעל שמוליק, גם מאחורי שלום חנוך, גם שלמה ארצי, ידו של שמוליק הייתה בהפקות ובתיאומים, הוא עמד מאחורי ניהולן של עשרות הופעות של אותם אמנים אז וכיום.

שמוליק במהלך באלנס של שלום חנוך בודק שהכל פיקס. התצלום מתוך עמוד הפייסבוק של בטי בם, אין קרדיט.
שמוליק במהלך באלנס של שלום חנוך בודק שהכל פיקס. התצלום מתוך עמוד הפייסבוק של בטי בם, אין קרדיט.

אולם הסיפור שלי מול שמוליק הוא שונה, ההכרות שלי עם שמוליק החלה במסעדת "כתר המזרח", אז בשנות השבעים של המאה שעברה, הייתי הילד או הנער שהסתובב שם הרבה ליד אנשי המסעדה וכמובן החבר'ה מהגר, האמנים והמפיקים\מנהלים\מושכים בחוטים. לשמוליק הדביקו בזמנו כינוי אחר, זו הייתה המצאה של אריק איינשטיין או של שיסל שנדבקה לשמוליק לתקופה ארוכה והוא לקח זאת ברוח חיובית – "מיקרוב".

כמה שנים מאוחר יותר ואני כבר חייל צעיר, "בשר טרי" בבסיס ליד נתב"ג, אמור ל"רדת" לשארם א שייך להמשך שירותי, עדיין לא יודע בדיוק מה מצפה לי בהמשך, הרס"ר ביחידה החליט שאני מתאים להצטרף לתורנויות השמירה כבר ביומי הראשון, בלית ברירה הגעתי למסדר עלייה למשמר לקראת הערב, מי שקיבל את המסדר היה שמוליק בורנשטיין, שהיה במילואים, הוא קלט אותי מייד ואמר לי בצורה ישירה, קח פס לסופ"ש ותחזור ביום ראשון, נסתדר. ואכן אני מבסוט עד השמיים על החופשה שנפלה בידי, חוזר ביום ראשון כדי למלא את המטלה, שמוליק תופס אותי פעם נוספת ואומר לי, אדאג לך לעמדה שאף אחד לא עושה בה ביקורות, אני אגיע לבדוק שאתה בסדר, ואכן כך היה, באישון לילה מגיע הקומנדקר של הבסיס עם שמוליק וקנקנן תה חם ופרוסות לחם עם ממרח שוקולד, תגידו לי, מה צריך יותר מזה?…

כזה היה שמוליק. והיום הוא הלך, בנאדם שרק דאג שהכל יהיה פיקס.

רבים ב"תעשייה" הספידו את שמיילך בשעות האחרונות

צפו בטקס הפרידה שהתקיים ביום שישי בצהריים.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d