חדשות הסצנהחדשות מקומיות

מתי כספי חושף את הקומבינות בתוכניות הריאליטי המוזיקליות

בתגובה לרעש הבלוגוספרי והרשתי כלפי המוזיקאי מתי כספי על כך שפרסם פוסט בו הוא מגדיר את מבקרי האמנות כאמנים מתוסכלים, הוא משחרר כעת גילוי דעת חדש בו בין היתר הוא מפנה אצבע מאשימה לתרבות השקר.

לפני זמן קצר הגיב המוזיקאי מתי כספי בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו לביקורת שהושמעה כלפיו לאחר שהעלה גילוי דעת בו הוא מגדיר את מבקרי האמנות השונים כאמנים מתוסכלים. בחלק מהביקורות כלפיו צויין כי הוא בעצמו כיהן כשופט בתוכניות ריאליטי, תפקיד המוגדר כביקורתי.

וזו לשון ההודעה החדשה

לכל אלה שביקרו/התרעמו/שללו את דבריי בנושא יחסי לביקורת על ספרות, תיאטרון או מוסיקה והזכירו לי שגם אני שימשתי כשופט חורץ גורלות בכוכב נולד. אני זוכר היטב את היותי שופט בכוכב נולד הראשון, לפני תשע עשרה שנים.

הסכמתי לשמש כשופט כי חשבתי בתום לב שתפקידי להאזין ולוודא שהמתמודד לא מזייף ויש לו חוש קצב, כי אלו שתי תכונות שבלעדיהן אי אפשר להיות זמר, כשם שאדם חסר קורדינציה בידיו אינו יכול להיות מנתח. במהלך הבחינות המצולמות ניגש אלי מישהו מצוות ההפקה ולחש לי: ״עוד מעט יכנס לבמה בחור גבוה ג׳ינג׳י, תעביר אותו.״ הגבתי מיד שאוזניי תקבענה אם הוא ראוי או לא. והוא ענה לי: ״אנחנו יודעים שהוא לא טוב אבל נדיח אותו בשלב יותר מאוחר, כי זה טוב לרייטינג.״

חשתי סלידה וגועל מהעובדה שלמעשה אני משמש כתפאורה בלבד וההם שם למעלה משחקים בנפשם הפגיעה של המתמודדים התמימים.  לא יכולתי להתפטר מתפקידי כי אז הייתי מפר את ההסכם עליו חתמתי. בתום העונה סירבתי לפניות ההפקה שאקח חלק בעונות הבאות.

התכנית היחידה בה הסכמתי להשתתף הייתה ״בית ספר למוסיקה״ אך הצבתי כמה תנאים:

  1. לבטל את הצבעת הצופים בבית באמצעות sms.
  2. מורה לא יתן ניקוד לתלמידיו אלא לתלמידי שאר המורים.
  3. ניקוד המורים יהווה אחוז קטן מכלל הניקוד שאותו יתנו כשלושים אנשי מקצוע שישבו באולם.
  4. אין הדחות!

מדובר בילדים קטנים, והם יסיימו את העונה עד הסוף.

לאחר דין ודברים המפיקים הסכימו והתכנית יצאה לדרך.

בתחילת הצילומים אספתי את כל הילדים הנרגשים והחוששים מאחורי הקלעים והסברתי להם שכולם יסיימו את העונה ביחד ואף אחד לא יודח.

אמרתי להם שיחשבו שהם כרגע במטוס בשמיים. במטוס יושב מישהו עצבני שממלמל לעצמו שהוא חייב להגיע והוא כל הזמן מביט בשעון והוא במתח וחסר מנוחה, ולידו יושב מישהו רגוע שקורא ספר או מאזין למוסיקה בנחת…

שניהם יגיעו ביחד. ביקשתי את הילדים לחשוב למי מבין השניים הם רוצים להידמות. החל מאותו רגע הילדים עלו לבמה בהרגשת הקלה והיו רגועים, לבד מההתרגשות הטבעית המלווה כל מי שעומד מול קהל, מצלמות, תאורה ומקרופונים. זו היתה התכנית הנצפית ביותר ואני לקחתי בה חלק בשתי עונות. לאחר עוד עונה או שתיים התכנית ירדה מהמסך כי היא שידרה תום וטוהר. למפיקים היה קשה לישון טוב בלילה ללא אינטריגות, הדחות וצהוב.

לעניין הביקורת, אינני פוסל או מבקר את החולקים על דבריי אך אינני חוזר בי, רק אבהיר שמדובר בחלק העיקרי מתוך קבוצת המבקרים.

והנה ציטוט מתוך תגובתו של חברי בעניין זה:

״אני לא יכול להשתחרר מהרושם וכפועל יוצא גם מהמסקנה, שאם המבקרים יודעים טוב יותר מהיוצר מה טוב ומה רע ביצירה- אזי הם בעצמם יכולים היו, לו רק רצו, לכתוב יצירות נפלאות לגביהן לא היתה ביקורת רעה…״

אני מעדיף באופן אישי ״ללמוד דרך הרגליים״ ולבדוק בעצמי אם אני אוהב משהו, ללא עזרה של אחרים. קראתי את ספרו האחרון של אפרים קישון ״נקמתו המתוקה של פיקאסו״ ונהניתי מאוד ואני ממליץ בחום, בקור, בכפור ובשרב לשתות משהו ולקרוא אותו.

מתי כספי

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: