סיקור הופעותפסטיבלים ואירועים מיוחדים
כולל וידאו

פסטיבל ישראל נחתם עם עגל הזהב

מופע המחווה לאלבומו המיתולוגי של אהוד בנאי חתם את אירועי פסטיבל ישראל.

ניגוד מאתגר בין הביט והאלקטרוניקה המרקידים שהביא רע מוכיח אל מול ההוד וההדר הישן הניבט בין כותלי האודיטוריום על שם מרי נתנאל. אולם מרהיב ביופיו ומעולה באקוסטיקה שלו. המשלב סממנים של שלושת הדתות- היהדות, הנצרות והאסלאם.

האלבום

המוזיקאי, המעבד והמפיק המוזיקלי רע מוכיח, לקח את אלבום הבכורה של אהוד בנאי והפליטים. יצר משיריו מארג מוזיקלי הנשען על צלילים המגיעים מעולם הסאונד האלקטרוני לצד מקטעים נושנים המלווים את שירתם של המבצעים החדשים, כל אחד ואחת לפי פרשנותו העכשווית למקור. הכל הפך לאלבום מחווה מצויין במסגרת סדרת "אז, עכשיו" בהפקתו וניהולו של חיים שמש. האלבום הוקדש לזכרם של יוסי אלפנט וז'אן ז'ק גולדברג המנוחים.

הכבוד

אמש היה האולם הגדול של בית ימק"א בירושלים מלא מפה לפה בקהל שבא לצפות, להאזין ולחגוג את נעילתו של פסטיבל ישראל לשנת 2021, אשר השנה היה כולו על טהרת האומנים המקומיים. זאת בשל המגבלות שנפלו עלינו בשנת הקורונה. חשיבותו של הערב נמדדה בדברי מנהל הפסטיבל אייל שר שהזמין את שר התרבות והספורט חילי טרופר לשאת מספר מילים בפני הקהל לפני המופע.

ערן צור. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
ערן צור. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
כפיר בן ליש. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
כפיר בן ליש. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
אפרת בן צור. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
אפרת בן צור. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
קורין אלאל. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
קורין אלאל. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל

המופע

האולם מוחשך, למעט כדור נייר או פלסטיק ענק הניצב בירכתי הבימה, מואר מבפנים באור לבן שבמהלך הערב התחלף לגווני כחול, לילך ושני, לא הייתה תפאורה נוספת על הבמה. כלי נגינה, מיקרופונים. רע מוכיח פותח עם קטע אינסטרומנטלי עשיר בביט ורעשי מקלדות ומחשבים, מעין אינטרו לקראת הבאות. את השיר הראשון מבצעת, קורין אלאל, הגרסה שלה לשיר "פועלי במה". היא מסיימת עם תשואות הקהל, אחריה עולה אפרת בן צור המבצעת מאחורי המקלדת את גרסתה לשיר "דם", הקהל מקבל במופע הזה לצד המעטפת הקצבית והרועשת מה של רע מוכיח את הפרשנויות האישיות, המותאמות על פי הקווים המאפיינים את האמנים המבצעים, איש ואשה לפי סגנונו המוטמע ביצירה בהתאם לאווירה שמוכיח יוצר ביסוד. אחרי שתי המבצעות עולה כפיר בן ליש שלוקח את השיר "עיר מקלט" והופך אותו לחגיגה משוחררת, בהמשכו של המופע הוא ביצע גם את השיר "עבודה שחורה" ושם הוא ליווה את עצמו בריקוד חופשי. האמן הבא הוא ערן צור שעולה בשירה עם "מלנכולי", חותם אותו עם גיטרת הבס בריקוד רפטטיבי מול רע מוכיח שמעת לעת נטש את המחשבים ועבר להכות על מערכת התופים.

שוב קורין, נינוחה יותר מבתחילה, הפעם בגרסתה לשיר "זמנך עבר" הנשמע היום אקטואלי מתמיד, אי אפשר להתעלם מהאסוציאציות העולות, אנחנו בירושלים, לא רחוב מכיכר אגרון ורחוב בלפור, זה מגיע בתודעה…

קטע מוזיקלי נקי יוצר את האתנחתא בין השירים, מדמיין את היפוכו של התקליט המקורי לצידו השני וערן צור חוזר פעם נוספת ומצטרף לרע מוכיח, הפעם מתבצע השיר "ערבב את הטיח" הוא כאילו תפור לסגנונו האופייני של ערן צור. בכלל  השילוב בין האווירה שיצר רע מוכיח לבין האינטרפרטציה האישית של כל אחד ואחת מהאמנים יצר עניין וסקרנות.

ברי סחרוף. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
ברי סחרוף. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
אהוד בנאי. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
אהוד בנאי. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
רע מוכיח. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
רע מוכיח. עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל

רגעי השיא במופע הגיעו לקראת הסוף, הן כאשר ברי סחרוף עלה וביצע את גרסתו לשיר "עגל הזהב" והן בחלק האחרון, ההדרן, כאשר אהוד בנאי בעצמו עלה לבמה וביצע את "ממשיך לנסוע" כשהוא מלווה בעיבודים של רע מוכיח.

עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל
עגל הזהב. פסטיבל ישראל. צילום יובל אראל

את סופו של הערב חתמו כלל המשתתפים שעלו לבמה ובצעו מעין מחווה אינסטרומנטלית ששיאה היה סוג של דואט גיטרות של אהוד וברי.

המופע המיוחד הזה חוזר שוב בתאריך 30.06.2021, הפעם במועדון B side בתל אביב, זה יהיה מופע עמידה בו תוכלו לפזז כאוות נפשכם עם הביט של מוכיח, עניין שהיה חסר אמש. כרטיסים זמינים כאן.

רגעים מתוך המופע

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: