כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

מקהלת ראנה – אני נושמת חופש – انا بتنفس حرية

מקהלת ראנה בשיר העצמה - אני נושמת חופש - انا بتنفس حرية, צפו

את מקהלת הנשים הערביות והיהודיות ראנה פגשנו לראשונה לפני מספר שנים עת נטלו חלק בצעדת הנשים שארגנה המוזיקאית והיוצרת יעל דקלבאום, מקהלת ראנה היפואית היא מקהלת הנשים הערבית- יהודית היחידה בישראל וככזאת משמשת דוגמא ייחודית לאפשרות ופוטנציאל לחיים ויצירה משותפים. מקהלת ראנה פועלת מתוך אמונה בכוחה של יצירה ושירה משותפת ליצור דיאלוג בין תרבותי וקשרים אנושיים עמוקים. קיומה של המקהלה מבוסס על האמונה שמתן ביטוי והעצמת קולן של נשים במרחב הציבורי לא זאת בלבד שיעשיר את הסצנה התרבותית, אלא אף יגדיל את אמון הציבור באפשרות של שלום ושל חברה משותפת ורב תרבותית. לפני שנתיים השיקו בנות המקהלה את אלבום הבכורה אשר נפתח עם השיר הלבנוני אנא ביתנאפס חוריה – אני נושמת חופש, העוסק בתשוקתה של האישה לחופש ולשוויון ועל הזכות להיות מי שהיא. השיר מדגיש גם כי חופש ושוויון הם ציוויים של הטבע, וריבוי קולות וצבעים זו דרך העולם.

כעת הן משיקות קליפ המתעד אותן מבצעות את השיר. מבחינה מוזיקלית וריתמית השיר תופס את האוזן למן הצליל הראשון באשר המקצב והביט המרקיד שמלווה אותו נוטעים באופן ברור ומיידי את תחושת התנועה, על כך הוסיפו את הטקסט הברור החד והקולח המבהיר באופן בלתי ניתן לפרשנויות אחרות את הכוונה של כותב השיר מלבנון נביל אבו עבדו. השיר בגרסתו הלבנונית מאוד פופולארי בלבנון ומבוצע בידי הזמרת הלבנונית הנוצריה ג'וליה בוטרוס אשר מבחינה פוליטית נחשבת כחלק מתנועת השמאל הלבנונית ומתנגדת עיקשת למעורבות כל שהיא של ישראל בארצה.

על התרגום לעברית אחראיות רקפת לפיד ומיקה דני, על התרגום לאנגלית אחראי נורמן סילברט, הפקה מוזיקלית – עידן טולדו, על הקליפ – הבמאי יובל מאירי.

 

הגרסה הלבנונית עם ג'וליה בוטרוס, שימו לב לקהל הנשים המצטרף לזמרת..

 

.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d