קליפים חדשים

שי צברי – דע

שי צברי משיק את הסנונית מאלבומו השני - "דע", צפו

שי צברי משיק את הסנונית הראשונה מתוך אלבומו השני שבדרך, השיר "דע" אשר נכתב בידי המשורר אבישי חורי, הולחן בידי שי צברי ואלון לוטרינגר בהפקתו המוזיקלית של תמיר מוסקט. השיר  יוצא לאור אחרי שנה שהייתה לא קלה בכלל למוזקאים אשר נאלצו לשהות בדלת אמותיהם ולהיות רחוקים מקהל המאזינים והצופים, תקופה זו דווקא הייתה הזדמנות לשבת ולשקוד על חומרים חדשים. כך יוצא הבוקר "דע" אותו מצא שי בין דפי ספר שיריו של חורי וגילה כי הוא מתבסס על פסוק מתוך ספר הזוהר "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו… ואומר לו גדל" אשר היווה את ההששראה למשורר. צברי המהלך על הקו של האמ ונה והמשמעויות של המסורת היהודית העמוקה, נשאב אל תוך הוויה של השיר והפך אותו לפיוט מלודי רפטטיבי. התוצאה לפניכם.

כך שי עם יציאת השיר  – "אלה ימים משוגעים. חוסר הוודאות שמתלווה אליהם מוציא אותי לפעמים מדעתי. "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו… ואומר לו גדל" נכתב בספר הזוהר. לפני כמה שנים קיבלתי במתנה מחבר את ספר השירים של אבישי חורי עם השיר הזה ששואב השראה מאותו פסוק. כשקראתי אותו ראיתי בו שיר חניכה נפלא לבן, שמזכיר לו שגם ברגעים הקשים ביותר בחיים הוא צריך לזכור שהוא לא כאן סתם. שיש משמעות להיותו, שהיה מלאך שירד ושמר עליו ואמר לו גדל. הלכתי לחברי היקר אלון לוטרינגר וישבנו יחד, הוא מול הפסנתר ואני על הספה, התבוננו במילים היפות והתחלתי לשיר את המילה הראשונה בשיר כאילו הייתה ניגון חסידי, אלון ענה בהרמוניה נפלאה והאיר את הקשר בין דע ל-גדל, כאילו רק אם תדע את פלאיותך תוכל לגדול באמת. התקופה הזאת קשה. לפעמים קל לשכוח שאנחנו לא פה סתם. שיש בנו פלא. שהיה מלאך ושיש עוד רבים בתוכנו. בשביל שאני אזכור בעצמי ובשביל הילדים שלנו המתוקים, אני שר את "דע"."

על הקליפ אחראי עדן כליף

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: