בפעם הראשונה, אני כותב על אלבום של גרסאות חדשות. איך אומרים? תמיד יש פעם ראשונה. השירים של יענקל'ה רוטבליט, מלווים אותי מאז הילדות, דרך אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב בתקליטם "בדשא אצל אביגדור" וזה הגיע עד לאמנים נוספים. הפשטות שבמילים שלו ויחד עם זאת, היכולת שלו לספר סיפור אישי ויחד עם זאת, גם ישראלי ברוחו, נדירה. אני מניח שזה מה שמביא כל כך הרבה מוסיקאים להלחין את השירים שלו.
הפרויקט החדש, "הוצאו מהקשרם", מנסה לתת לאותן קלאסיקות נצחיות, ביצועים אלטרנטיביים וזו הזדמנות מצוינת להיכנס לרכבת הרים מלאת תהפוכות ושינויים. אני רוצה לומר מילה טובה לניהול האמנותי של קוואמי שהצליח להביא מגוון אדיר של אמנים ועל בחירת שירים ייחודית. מצד אחד, לא לפספס את השירים הקלאסיים ועם זאת, לחפש לחדש וזה תמיד מבורך.
מכל הביצועים באלבום המחווה שכולו מכיל עשרים ושלושה ביצועים, אתמקד בביצועים שכבשו אותי מהאזנה ראשונה. קודם כל, אני רוצה לתת ציון לשבח, ליובל מנדלסון ולהקת מאלוקס, לאחים צברי, להרכב Not On Tour, קיץ שחור ו BĘÃTFÓØT (עם הזמרת עדי ברוניצקי) – שלקחו את השירים מאזור מוסיקלי לאזור אחר לגמרי והטעינו אותם באנרגיות חזקות ומחשמלות. ציון לשבח גם להרכב "לא" ורותם אור, נומקה, עומר מושקוביץ, טל אורן, יוגב גלוסמן, מיכאל וקנין, פיי שפירו זוהר גינזבורג וסטלה גוט שניסו לתת כבוד גם לגרסאות המקור והבריקו בעיבודים יפים ומרגשים.
ובכל זאת, הביצועים שתפסו את תשומת ליבי :
מלך אפס – בוקר של כיף : הקונטרסט בין "הבוקר שהביא אתו כיף" לבין המציאות האקטואלית שזורמת לתוך העיבוד החדש והמשודרג, יוצרת שבירה מכוונת שקשה לפספס. עם זאת, אני עדיין שומר אמונים לגרסה המקורית של תיסלם שהביאה אתה ניצוצות של פופ רקיד ומצב רוח מרומם.
ישי ברגר – באה מאהבה : ישי ברגר, לקח על עצמו לתת לו פנים אחרות. העיבוד החדש, הדליק אותי. הוא זרק אותו מהמקום הפופי לפאנק תזזיתי וחסר מעצורים. הגיטרות נותנות בראש, התופים לשנייה לא עומדים במקום, אלא מלאים אנרגיה וישי, פשוט מביא את עצמו כמו שהוא. אחרי האזנה אחת, כבר אפשר להצטרף אליו בריקוד שכולו אהבה.
אור אדרי וג'נגו – ימי ראשית הקיץ : שיר אהוב עליי מאוד. החיבור עם אור אדרי וג'נגו, משלים אחד את השני. הם הרימו קצת את הטמפו ונתנו לשיר המקורי, חיים חדשים. אהבתי את הסאונד הפסיכדלי וההרמוניה היפהפייה שמתרחשת בפזמון. הגרסה הזו מקשרת בין שנות השמונים לשנות השישים, עם ניחוחות של שנות האלפיים. התקדמנו!
יערה שאוליאן – שבתות וחגים: אני זוכר שהייתה לי תמיד יראה של כבוד מהשיר הזה. הרבה בזכות הטקסט, המנגינה והביצוע העוצמתי של יהודית רביץ. ליערה שאוליאן ולמפיק המוסיקלי, שלומי אלימלך עמד חתיכת אתגר. בביצוע החדש, יערה מביאה ביצוע עדין, שאולי לוקח את העוצמה מהמילים, אבל מביא טאץ' מוסיקלי שלא הייתי חושב עליו. הברקה מוסיקלית.
דן תורן – במקום חוברת לזכרו : אהבתי את אווירת הבלוז האפרורית שמתאימה לסיפור על זיכרונות המלחמה הפנימית. דן תורן יודע לעשות את זה הכי טוב בסטייל שלו עם המפוחית, הגיטרות, בס והתופים. אותנטי ומיוחד שמזכיר את הסאונד של בוב דילן.
גלי אלון ואליוט- אצלי הכול בסדר: ביצוע שסחף אותי מההתחלה. לגלי אלון, יש קול נוגע ומרגש והחיבור בין העדינות של הביצוע הרך והמלודי, לקצב הסוחף האלקטרוני שמביאה אליוט, יוצר תפנית מרגשת בשיר הייחודי של ג'וזי כץ. תמיד התרגלתי לשמוע אותו עם פסנתר, גיטרות אקוסטיות (בגרסה היפה של מיקה קרני, חייב לציין), אבל גם את הגרסה הזו, אני מאמץ לחיקי באהבה.
תמר אפק – ואז כמי נחל : קודם כל, שיר מקורי ראשון באלבום מחווה. זה לא דבר מובן מאליו וכל הקרדיט מגיע לתמר אפק. זה הניסיון הראשון לעשות שיר בעברית ובעיניי, היא הצליחה להישאר להיות קרובה לסטייל שלה, אבל להתכתב עם שנות השישים במקצב הפסיכדלי. לרגעים, היא זרקה אותי לאווירה בתקליט "שבלול" ולרגעים, לסאונד של ענבל פרלמוטר מהמכשפות. יצא לה שיר תקווה, שיש בו טירוף פנימי כובש.
רננה נאמן ואיתמר פינצי – צא מזה : איזה שוני יש בגרסה הזאת, לעומת הגרסה המקורית ומרגישים את זה בעיבוד הקצבי, בשילוב הקולות, בצירוף הסינתיסייזר. אהבתי את המעברים המוסיקליים באמצע שמשדרגים את השיר ומעלים אותו כמה רמות למעלה.
אלון לוטרינגר – אמא אדמה : ביצוע נוגע, יפהפה ומרגש. האקורדיון ישר מחזיר לארץ ישראל והגיטרות האקוסטיות מחזירות אותי הביתה. אלון שר ואני מרגיש שפיו וליבו שווים.
שילה פרבר ורם אוריון – סוף לסיפור : קצב התופים הלא שגרתי, הדיסטרושן של הגיטרה, הקול הרך של שילה, הניגוד בינה לרם אוריון – כל אלה יוצרים את אחד הביצועים הטובים באלבום.
כך אייל פרידמן AKA קוואמי, עם יציאת האלבום:
האלבום "הוצאו מהקשרם" הוא ניסיון להפגיש בין השירים של רוטבליט, שביניהם רבים כל כך שהפכו כבר מזמן לקאנוניים, לבין כוחות מהצדדים האלטרנטיביים והפחות מיינסטרימיים במוזיקה בישראל. רוטבליט בעצמו הוא כח גדול, שלא עוצר לרגע, וממשיך ליצור ולעשות ללא הרף, מאז שהוקלטו לראשונה שיריו בסוף שנות השישים ועד לשנות העשרים של המאה ה-21 עם "החצר האחורית". ואין ספק בכלל שהיד עוד נטויה. את השירים שלו א/נשים בארץ יכולים לזמזם גם מתוך שינה, ועל אף שיש חתרנות בבסיס ביצירה שלו – רוב שיריו מזוהים עם זמרות וזמרים שהפכו לשמות בליגה הכי מוכרת של מוזיקאים פה. עם זאת – בחצר האחורית של ישראל פועלת כמות בלתי נתפסת של מוזיקאיות ומוזיקאים מפוצצי כשרון ויכולות, שהמיינסטרים עדיין לא אימץ אותם אליו עד הסוף. ואני אומר "עדיין" כי אני מאמין שהכל יכול להשתנות, גם בלי קשר לאוסף הזה. "הוצאו מהקשרם" הוא הזדמנות לקרב את חלקם אל הזרם המרכזי, דרך השירים שכבר מראש מוכרים לו. ובאותה מידה, עבור אלה מכם ומכן שמכירות/ים את המשתתפות והמשתתפים שבאלבום – יש פה פשוט פרשנויות אדירות ומלאות תשוקה של אותן אמניות ואמנים, כשדרך הביצועים שלהם אפשר לדעתי להרגיש עד כמה השירים האלה רלוונטיים לימינו. לא רק "לימינו" באופן כללי, אלא ספציפית לימים המשוגעים והמלחיצים בהם עלתה ע"י נענע דיסק היוזמה להרים את האוסף הזה ולשגר אותו אל העולם. דווקא דרך השירים האלה שנכתבו כבר לפני זמן לא מועט אפשר בזכות הפרשנויות החדשות להרגיש את הכאן והעכשיו – את הרצון לשבור את קירות הסגר, את הצורך להרגיש שוב חופשיים בעולם, ואת ההתרסה אל מול הכוחות ששולטים כרגע במקום בו אנחנו חיים. כשהייתי יותר קטן מעכשיו ורק התחלתי להתעניין במוזיקה אחד הדברים ששאבו אותי לעולמות חדשים היו אוספים. בין אם אלה היו אוספי להיטים כיפיים כמו סדרת "מקסימום" באייטיז או אוספים כבדי ראש כמו "לוסט אין דה סטארז" שהוקדש לקורט ווייל. דרך האוספים האלה הכרתי שירים חדשים או אמנים חדשים, ובעקבותיהם נשאבתי אל היצירה של חלק לא מבוטל מהם. הלוואי שזה יקרה גם לפחות לחלק ממי שיקשיבו לאוסף הזה. בין אם הכרתם קודם את רוטבליט ותכירו דרכו חלק מהאמנים שיש פה, ובין אם ההיפך. ובנוסף, היה לי חשוב לערוך את האוסף כך שהשירים לא סתם יונחו בו רנדומלית, אלא שבעיני לפחות לסדר שלהם תהיה משמעות – סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. סוף לסיפור? אני חושב שהאלבום הזה יוכל בעצם להיות פרק חדש. תודה שקראתםן, מקווה שתקשיבו.
