פס קול שבועי

פותחים שבוע עם צמד אלבומים

עדי קשת-כהן, טל גינזבורג, שתי מוזיקאיות, שני אלבומים, בכורה, כמה מילים והאזנה

כבר המון זמן שאלבומים חדשים אינם מגיעים באופן פיזי, התעשייה כבר מזמן עברה לדיגיטל, קבצים, לינקים וכו'. באופן טבעי הסלקציה יותר גדולה, קשה להתמודד עם אוקיינוס של מידע מוזיקלי הנדחף אליך על בסיס יומי, אתה מנסה לבחור בפינצטה את מה שאהבת מתוך המעט שהספקת להאזין או לצפות בו. הטכנולוגיה דוחקת את הקשר האנושי.

אולם עדי וטל הצליחו מול הסיסטם. הם באו בגישה אישית, אלבומים בהדפסה ביתית המגיעים כתקליט שדרים על מדיה צרובה בתוך מעטפה עם מדבקות אישיות והקדשות סטייל ספר זיכרונות. ייעוץ יחסי ציבור מצויין, כך מצליחים לפגוע ישר במטרה ולעניין את השדרן\עורך\מבקר מוזיקה. אולם התרגיל לא היה מצליח אילולא האלבומים היו באמת איכותיים בכל אמות מידה מוזיקליות.

וכעת אני אתייחס לאלבומים.

"שוב אני" הוא אלבום בכורה למוזיקאית היוצרת טל גינזבורג, לשעבר חברת ההרכב לוטה. בעשרת השירים שטל כתבה והלחינה בהפקתו המוזיקלית של תמיר גורדין טמונים חוויות ומחשבות אישיות שנוגעות בשלל נושאים. זה די נדיר בימינו למצוא אלבום שירים שהטקסט הולך למקומות כאלו ולא מתמקד רק באהבה נכזבת ובילויים ליליים. כך אפשר לגשת לשירים באופן רציני ולהקשיב מעבר למלודיה או המקצב. אולם לא רק הטקסטים הם מעניינים ומרתקים את המחשבה, גם החלק המוזיקלי, המנגינות והסאונד ששולב בהם. חוויה הנחתמת במסע חלומי של דרים א פופ א לה סאונד אלקטרוני הקורץ לדארק ניו וויב של המאה שעברה, סוג של חלום בהקיץ עם השיר "תרקוד בשבילי" שהזכיר לי במעט את מטרופולין המיתולוגי של עופר מאירי וחברים.

 

Battleships או בעברית ספינות קרב\אוניות מלחמה הוא שם אלבום הבכורה של המוזיקאית היוצרת עדי קשת-כהן. האלבום כולל עשרה שירים הכתובים ומושרים באנגלית, עניין שהופך אותם לחסרי גבולות מבחינה לוקאלית. באלבומה לוקחת עדי את המאזין למסע נפשי ורוחני שהיא עברה במסגרת קשר אישי שנרקם לאורך זמן רב והתפוגג, מה שקרוי בעברית זוגיות שלא צלחה את דרכה. מסתבר שגם בענייני אהבה ואכזבה אפשר ליצור טקסטים משובחים עם עומק תבונתי ולעטוף אותם באווירה בוגרת אך יחד עם זאת מספיק עכשווית כדי להנגיש למאזין הצמא לצליל חדש. עובדה מרתקת היא כי במקביל לתהליכים בחיים האישיים שהם נשוא שירי האלבום, גם בתהליך היצירה עלו קווים מקבילים כאשר את חלקו הראשון והגדול של האלבום הפיק מוזיקלית יואב ארבל ואילו את היתרה הפיקה עדי אישית.  השיר Battleships חותם את האלבום ומותיר את החוויה אדירה. תהנו.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: