פס קול שבועי

שאנן סטריט – אידאלים

אלבומו החדש של שאנן סטריט נפתח עם מסר ישן אך מאוד ישיר, האזנה

המוזיקאי, היוצר ואיש המחאה שאנן סטריט שואב את זיקתו הנפשית מעקרונות התנועה  הרוויזיוניסטית ותורתו של זאב ז'בוטינסקי ובית"ר. זיקה זו באה לידי ביטוי בטקסט השיר הפותח את אלבומו החדש "קום תקום" – האידאלים של ז'בוטינסקי – או כפי שהביא אותם לידי ביטוי פעם נוספת ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, מי שהוביל את המחתרת של הארגון הצבאי הלאומי מיסוד תנועת בית"ר בימי שלטון המנדט, אידאלים שאוזכרו שוב בנאומו של מנחם בגין במהלך יום הזיכרון לזאב ז'בוטינסקי.

קודם כל שאל את נפשך, האם צודק אתה – או לא. אם רעיונך אינו צודק – אל תתחיל; ואם מפקפק אתה בצדקתו לאחר שהתחלת – אל תמשיך. הסתלק. אך אם מאמין אתה שהצדק עמך; אם הנך בטוח בלבך פנימה כי נכונה היא הדרך בה החילות ללכת – אזי אל תשאל לסיכויי הניצחון, אל תסתכל מי הם ההולכים אחריך; אל תשים לב לאלה העומדים נגדך. לך: קדימה! אל תוותר. אם רק מעטים יצטרפו אליך ורבים יקומו עליך – אין דבר. אם יסקלוך באבנים – קבל אותן באהבה. רק קדימה. הניצחון יהיה עמך. המעטים יהיו לרבים, והרבים שקיללוך ימחאו לך כף. והיה אם תיפול בדרך – דע כי שקר הוא שנפלת; קום תקום. כלומר: הרעיון, שעליו נתת את נפשך, קום יקום ויעבור את מסע הניצחון שאתה לא זכית לו. בין כה וכה אתה תהיה המנצח. אתה שלא נרתעת, אתה ששמרת אמונים לרעיון, שבצדקתו האמנת ולמענן נתת את כל אשר לך.

בשיר הבא לוקח שאנן טקסט של המשוררת מרים ילן שטקליס "ואמרתי לעצב", מצרף את הזמרת ריף הן ויוצר ערגה תוגתית נוספת לאחותו טובה המנוחה, כזכור שאנן יצר אלבום שלם לזכרה "הכל לטובה", אולם הזכרון ממשיך לעטוף את מחשבותיו.

אחרי שהצהיר על דרכו ועל ערגתו יוצא שאנן למסע מוזיקלי ארצישראלי המתפתל ברחבי עולם המוזיקה המקומי תוך כדי חבירה ליוצרים ומבצעים רב גוניים המנגנים, מלחינים ושרים – דודו טסה, ברי סחרוף, קרולינה, מיכאל כהן ודיג'י מש, אפילו חבירה לאהובה עוזרי המנוחה בלחן לאחד מהשירים, כזכור אהובה חזרה לבמות עם להקתו של שאנן "הדג נחש". המסע המוזיקלי מרפרף בין סגנונות מוזיקליים האהובים על שאנן, כשהוא נוגע בטקסטים ונושאים רבים. האלבום הוא סוג של תעודת זהות אישית וחברתית של שאנן, זהות הנכונה לזמן הנוכחי כיוצר וותיק ובשל שמבקש להנגיש תעודת מצב עד כאן, טקסטים הראויים להקשבה מעבר להמהום לקצב הביט.

פרסומת

כך שאנן על המכלול המוזיקלי כולו – "ככל שאני מצוי בתעשיית המוזיקה הישראלית זמן רב יותר, כך אני פוגש יותר ויותר אנשים שמגרים את סקרנותי האומנותית וניטע בי הרצון לשתף איתם פעולה ״מתישהו״. באלבום הסולו השלישי שלי, שנקרא אידיאלים, דאגתי לכך שה״מתישהו״ הזה יגיע. רשימת הקרדיטים באלבום ארוכה כל כך, משום שבישראל קיים כישרון רב כל כך. עם כל שיר שכתבתי או שמצאתי ושנראה היה לי מתאים להמשך עבודה, חשבתי עם עצמי: מי האדם שהכי הייתי רוצה שיעבוד איתי על השיר הזה? וכך התפתלתי עם השירים לאורכה של הארץ ולרוחבה, ועבדתי ולמדתי ושמעתי והשמעתי בכל שלב ושלב. זה היה מרתק, וזה היה כיף והייתי חוזר על זה שוב. תיהנו…"

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: