את השם לירון לב, שמעתי בפעם הראשונה בעונתה השנייה של "כוכב נולד". כבר שם, הוא בלט בעיני כמתמודד חזק עם אהבה אינסופית למוסיקה הישראלית. בין השירים שבחר לבצע זכור לי היטב השיר "נבראתי לך" של שלמה ארצי, היה זה ביצוע ייחודי שהתחברתי אליו במיוחד. כבר אחרי התוכנית, הייתה לי הרגשה שהוא יוציא אלבום סולו. ובאמת, אני יכול להבין את משך הזמן שלקח לו לגבש את הקונספט ואת הרכב השירים שיתאים לו בול למידות שלו.
לשמחתי, השנה לירון אוזר אומץ ומוציא אלבום סולו ראשון, "שלם". שמונת השירים שנכנסו לאלבום, מוציאים ממנו משהו מיוחד ואישי שמצליח לרתק את האוזן. כבר בשיר הראשון, "זה עוד עלול להתגשם" אהבתי את המסתורין שמופיע בטקסט. הדיאלוג בינו לבינה, הוא במידה רבה גם מסך המחשבות המרחף מעל הדובר. אל לירון מצטרפת גם דיאנה גולבי שמוסיפה את הפרשנות שלה כמבצעת.
הזכרתי את אהבתו של לירון למוסיקה הישראלית הנוסטלגית. בכל שיר, יכולתי להיזכר או לשמוע מחווה גדולה לאמן אחר.. בין אם זה בסטייל של השיר, במילים שהזכירו לי שיר אחר של אותו אמן או במבנה המלודי. "אלנבי", נשמע כמו שיר שהיה יכול להיות תפור למידותיו של אריק איינשטיין. הוא גם מכיל רפרנס לשירו "לאן פרחו הפרפרים" ונכתב בשפה פשוטה כמו שאריק היה כותב באלבומו "פסק זמן". כנ"ל, מוטיב הגעגוע. מה שתפס את אוזני קשור למקצב הפופי של עידו אוחיון שמביא את לירון ישר לשנת 2020.
"עיניים שלי" ו"להגיד את האמת" הזכירו לי את יגאל בשן ועוזי חיטמן, "אחת בלילה" כבר במבנה שלו זרק לסי היימן ו"מתנות", התכתב לי באופן ברור עם אביב גפן ואולי אפילו עם שלמה ארצי. ללירון יש יכולת לאזן יפה בין הנמוכים שלו ליכולת שלו לטפס למעלה ולהגיע לנקודת הרגש הבוערת בליבו. שומעים בחלק מהשירים את הצרידות המיוחדת שלו.
אהבתי את ההפקה המוסיקלית של עידו אוחיון ברוב השירים שלקחה את לירון, מהמקום הנוח אל סאונד עדכני, מלא באלקטרוניקה עדינה וקצבית, אבל לא שוכח לתת לו את קווי המתאר של הגיטרות והקלידים. אלדד ציטרין, לעומתו, הצליח בשני שירים לקחת את לירון למקום כנה וחשוף. אהבתי מאוד את "עיניים שלי" שרומז על מסתורין, "אחת בלילה" ששם אותו בפרונט עם מעט מאוד כלים, "להגיד את האמת" שמצליח להוציא ממנו חום בהגשה, "מתנות" והשיר האחרון, "שבת בבוקר".. שעושה סגירת מעגל בין האיש המתבגר לילד שבו. בשבעה שירים, לירון חושף מקומות אישיים, מגלה את עולמו הפרטי בצורה כל כך נוגעת ללב. בעיניי, זה אלבום בכורה מופלא ורגיש. כל הכבוד לירון!
